היו שלום- 'אהובותי'.

בנות כיתתי-
אתם לעולם לא תקראו את המכתב הזה. זה אני בטוחה. כי אף אחת מכן לא מספיק חכמה או אינטלגנטית מספיק כדי להיכנס לאתר מיוחד לסיפורים.
אתם יודעות מה? אתם מגעילות אותי.
מגעיל אותי שאחרי שאנחנו ביחד עשר שנים ונתתי לכם הכל-ושקרנית מי שתגיד שלא- אחרי שהייתי שם בשביל כל אחת מכן כל הזמן, בבוף התנהגתן כמו שהתנהגתן
ואם אני אשאל כל אחת מכן- האם אכפת לך מעדן?? את אוהבת אותה? האם כשבאמת תצטרכי עזרה את תפני אליה? או יותר נכון- האם את רואה אותה כ'חברה טובה'?
אין אחת שתענה 'ברור'. כולן יתחמקו. כי אין אף אחת שאני דבוקה לה לנשמה. גם אני לא רוצה להיות כזו…
תמיד אני הייתי זו ששם בשביל כולן. אבל אף פעם לט הייתה שם מישי בשבילי.
תמיד כשהייתן צריכות משו עזרתי. למה לא?
יש לי כבר תסיכום למבחן ביד. אז למה לא לצלם אותו פעמיים?
ממילא אני לומדת למבחן, אז למה שלא תבוא אליי ותלמד איתי גם?
אני ממילא יודעת את התשובות, אז למה שאני לא אגלה לה שתקבל גם מאה?
אף פעם אחרי מבחן שקבלתם בו 85 לא באתם ואמרתם לי "וואלה, תודה. בלעדייך הייתי מקבלת 60.". תמיד היו לכם תלונות.
אם הייתי שואלת מישי- איך נראה לך שאני מרגישה עכשיו??
הייתם עונות- כועסת, עצבנית, מרוגזת.
ואני עונה-לא. אני שמחה. אני מאושרת. למה?
כי אני יודעת שהשנה הזו תגמר ואני כבר לא אהיה איתכם. אני אהיה עם החברות שלי האמיתיות. שלא יוותרו עליי בשביל אפילו ילדה הכי מהממת,מדהימה ומקסימה שיכולה להיות
כל שכן הן לא יוותרו עליי בשביל אחת שמקללת אותן כל היום.
הילדה הזו, יעל, שויתרתן עליי בשבילה עשתה לכם את המוות. ובכל פעם שהיא הציקה לכם אני הייתי זו שהייתי שם, שהלכתי למנהלת בשבילכן. שהסתבכה.
ופתאום- נהייתן חברות. כמה מקסים.
ובעוד יומיים? כשהכל יחזור לקדמותו? והיא שוב תקלל אתכן? אולי תלכו שוב אליה והיא תסבך את עצמה בשבילכן!!!
אני כבק גיליתי מי אתן. ולא יעזור כלום.
פראיירית- כבר הפסקתי להיות מזמן, אבל לא יודעתי שכדי להיות חברה שלכן צריך להיות מנייאקית אמיתית.
ואולי יש לי פיוז קצר ואני עצבנית- אבל מטומטמת אני לא.
ומהיום?
אני לא פה בשביל אף אחת.
ובפעם הבאה שתקבלו 40 במבחן- תוכלו להאשים רק את עצמכן.
היו שלום, בוגדניות יקרות שלי… היו שלום.