נקמתו של שון פרק 4

עבר חודש, הוא היה החודש הקשה בחיי.
לחיות בלי הסמים שהתרגלתי אליהם במשך כל חיי היה הדבר הקשה בעולם.
בשבועיים הראשונים רעדתי וראיתי צורות וצבעים, הרגשתי רע והיה לי קר, פרד כיסה אותי בהמון שמיכות וניסיתי להתרגל למחסור בסיגריות מלאות העשבים.
אור, חברה טובה אך לא חכמה במיוחד שלי, נתנה לי אלכוהול כדי שאני ארגע, אחרי חודש הצלחתי לחזור ללימודים ללא האלכוהול והסמים.
מאי סיכמה לי במחברות את כל מה שלמדנו והכינה לי את שיעורי הבית, הכל נמשך על מי מנוחות עד ששון נכנס לכיתה.
"שלום המורה, מצטער שלא הייתי החודש הזה, פשוט אבא שלי חלה אנוש ולא יכולתי לבוא." הוא אמר.
"אתה תאלץ להשלים את החומר." אמרה לו המורה והוא הנהן והתיישב לידי כמו תלמיד ממושמע.
"שמעת שיש תחרות אגרוף ביום שבת?" הוא חייך אלי כשהמורה התחילה לכתוב משהו.
"כן. אור משתתפת." אמרתי לו.
"איזה צירוף מקרים, גם אני!" הוא חייך והוציא אותי משלוותי.
"שלא תעז!" נעמדתי וצעקתי כשהבנתי מה הוא רומז.
"אל תצעקי, זה שיעור אחרי הכל." הוא חייך ומשום שהמשכתי לצעוק עליו מילים שהדף לא סובל המורה הסתובבה אלי והביטה בי בתדהמה.
"רייצ'ל, מה קרה לך?" היא שאלה אותי, תמיד הייתי תלמידה טובה.
"המשוגע הזה…" המילים נתקעו בגרוני, הבנתי שאני לא יכולה לספר כי יאשימו אותי בשימוש בסמים.
"המשוגע הזה יושב בשקט בעוד את מפריעה לשיעור, לכי למנהל." היא שלחה אותי ואני יצאתי בכעס מהכיתה, מנסה שלא להתפרץ עליו ולהרוג אותו.
הלכתי למנהל.