החץ פרק 6 – משרד ריק עם הרבה מפתחות

"אז מה התוכנית?" שאלה מירוקו והכניסה חתיכת פלפל לפיה.
"אם מה שאת אומרת נכון, הוא מתחבא בבניין הזה" אמרה פליסיטי והצביע על בניין גבוה.
"אהה" המהמה מירוקו.
"סלייד אמור להיות באחד המשרדים בקומה אחת עשרה, שתיים עשרה או תשע" אמרה פליסיטי. "אני יכולה לחדור למצלמות האבטחה של הבניין ולראות באיזה משרד הוא" אמרה.
"תעשי את זה" אמרה מירוקו.
"קיבלת" אמרה פליסיטי וחזרה למחשב.
"איפה אוליבר? שאלה מירוקו והתבוננה בחדר מלא הציוד. "מתרוצץ פה ושם" ענתה פליסיטי.
"יש לו בת זוג? התעניינה מירוקו.
"לא ממש… למה?" שאלה פליסיטי.
"כי אהבה רק מפריעה בדרך" אמרה.
————————————————————————————————————-
מירוקו נפלה על האדמה הקשה בדמעות.
היא לא הפסקה לבכות.
"לא… לא…" מלמלה.
רעשים נשמעו מבין השיחים הרחוקים.
מירוקו נדרכה מיד וחיזקה את אחיזתה בסכין הקטנה בידה הרועדת.
היא חיכתה שהיצור יצא.
זה היה אוליבר.
הוא הביט במירוקו המום והיא החזירה לו מבט דומה.
הוא נפל על העלים הרטובים מחוסר הכרה, אך בוכה.
אחריו יצאו שרה וסלייד שהחזיק את גופתה של שאדו, אך מירוקו כבר נעלמה.
סלייד לא עצר למרות שאוליבר התעלף.
"אוליבר!" צעקה שרה.
לאט לאט פתח אוליבר את עיניו וקם.
שרה חיבקה אותו חיבוק חזק וניסתה לעצור את הדמעות שהחניקו את גרונה.
מירוקו צפתה מבעד לעצים במתרחש.
כך עשתה כול חייה.
היא הסתכלה בצער על גופתה של שאדו.
היא נשכה את שפתה התחתונה.
היא נשמה כמה נשימות עמוקות וקפצה ברעש חרישי מעץ לעץ, עוקבת אחר סלייד אוליבר ושרה.
הם חזרו למטוס השרוף.
"אמרת שבאתם בספינה נכון?" שאל סלייד.
שרה הנהנה.
"אז קחי אותי אליה" פקד.
שרה הנהנה מעט בפחד. בכול זאת, לפני חצי שעה סלייד היה מת.
גם אוליבר היה מבועת, אך העדיף להישאר בשקט ולעכל את מה שקרה.
"אז ספרי לי, מה זו ליגת המתנקשים?" שאל בקול נוקשה סלייד.
"ז…" התחילה לומר שרה.
עלים נפלו מהעץ בו עמדה מירוקו.
סלייד הניח בעדינות את גופתה המתה של שאדו והשעין אותה על עץ.
הוא התקרב אל העץ לאט. נעץ את מבטו במירוקו.
"מי שם?!" צעק כאחוז טירוף.
מירוקו נתקפה בהלה וקפצה לעץ אחר.
"אני שומע אותך!" צעק לסייד והתקדם אליה.
"ועכשיו אני רואה אותך!" צעק וקפץ על העץ.
מירוקו וסלייד החלו לרוץ ולקפץ במרדף מטורף וחסר טעם.
מירוקו מעדה ונפלה על הקרקע באנחת כאב קולנית.
אחריה הגיח סלייד בקפיצה נועזת שלא נראתה שהפחידה או הכאיבה לו כלל.
מירוקו הביטה בחשש באיש שעמד מולה.
עיניה התרחבו והיא גררה את עצמה בקושי אל עץ.
"שלום לך" אמר סלייד.
"מזמן לא התראינו אבא" אמרה והסתכלה על רגלה השבורה.
————————————————————————————————————-
"את יודעת מה הוא רוצה מאוליבר?" שאלה פליסיטי.
מירוקו נאנחה קלות. "הרבה".
"מה הפסדנו?" שאלה ג'ון והגיח מהמועדון.
"שעמום טוטלי בעיקר…" אמרה מירוקו ונשענה בחוסר מעש על אחת משולחנות המתכת הכסופים.
"מצאתי" אמרה פליסיטי והקפיצה את כולם לעבר המחשב.
סרט אבטחה החל להתנגן.
"אני לא רואה אותו" אמרה פליסיטי.
"תמשיכי לחפש…" ביקשה מירוקו.
"אני לא חושבת שהוא במשרד" אמרה.
"הוא במשרד, אני יודעת את זה" אמרה מירוקו ולא התיקה את עיניה מהמחשב.
"עצרי!" צעקה.
"ראית אותו?" שאלה פליסיטי.
"שם" הצביעה מירוקו.
"זה… משרד ריק עם הרבה מפתחות…" מלמלה פליסיטי.
"נכון מאוד" אמרה מירוקו.
"משרד ריק עם הרבה מפתחות…"