להבות
הלהבות עוטפות אותי, נדמה שהן מרגיעות אותי ומושכות אותי עליהן. אל תוכם.
אני תוהה מה ראה האיש שבגלל זה הוא חטף אותי מחומם המרגיע של הלהבות אל תוך הקור המקפיא של הלילה.
כנראה ילדה קטנה מושיטה את ידה ללהבות ופניה רגועות, הלהבות משתקפות בעיינה האדומה ובעיינה הירוקה והלהבות שולחות את זרועותיהם אל אותה ילדה קטנה שמשיטה את ידה הרכה אל אותה אש חמימה.
לא צרחתי כשאותו האיש לקח אותי משם, רק דמעה מרדנית חמקה בעייני ונחתה על המשטח שעד לפני רגע היה חשוף לקור ועתה הלהבות אידו את הדמעה ולא השאירו זכר לקיומה.
בלבי הודאתי לאותן להבות וייחלתי להרגיש את אותה הרגשה שוב.
מאותו לילה מקפיא ניסיתי ללכת אל תוך הלהבות שלוש פעמים והוציאו אותי משם אבל הדבר שחשתי עם אותן להבות לא חזר על עצמו. ועכשיו, חשבתי במרירות, זה כבר לא יעזור זו הייתה הזדמנות של פעם בחיים.
תגובות (2)
וואו אני לא מבינה איך אף אחד לא הגיב לך??
זה סיפור מדהים ויפה! אני נמסתי ממנו (הבנת? להבות? אש? נמסתי?).
פשוט מדהים.
אשמח אם תעיפי מבט בסיפורים שלי.
המעודדת.
תודה רבה:) ורוב הסיפורים שלי לא זוכים לתגובות, לא ממש יודעת למה.