אהבה ראשונה פרק ח'

יעל נכנסה לכתה יחד עם כל התלמידים וישבה בספסל האחרון לבדה, בתוך תוכה עצובה, אך כלפי חוץ לא תראה לאיש מה מתחולל בה.

המורים נכנסו בשרשרת וכל אחד מהם שבחן את התלמידים מהי רמתם במקצוע שהוא אמור ללמד, בכל המבחנים כולם קיבלה יעל 100% וכשקראו בשמו של יובל היא ניגשה לקחת את המבחן שלו. כמוה בדיוק גם יובל קיבל בכולם 100%.

בהפסקת האוכל לא לה תיאבון כלל היא ביקשה שיובל יצוץ לשנייה ויבקש חצי מהכריך המושקע שאמא זהר הכינה.

בשיעור החמישי נעמד לידה אחד הילדים היותר נחמדים ושאל אותה "אני יכול לשבת לידך?" "ודאי אם אתה רוצה". "כן אני רוצה" וקוראים לי שלומי" "ולי קוראים יעל" שלומי ישב לידה עד לסוף יום הלימודים והיא כשנשמע הצלצול מיד שמה פעמיה החוצה, היא רצתה להגיע הביתה לבד ללא מלווים. היא מתגעגעת ברמות – על ליובל. יעלי הגיעה הביתה ומיד נכנסה לחדר שלה והחלה לפרוט על הפסנתר משהו שיובל עשה אמש והאנרגיה שלו הייתה לאורך כל הקלידים, יובל אני כל כך אוהבת אותך וכיצד אתרגל לחיות בלעדיך?

יעלי המשיכה לנגן זמן רב מאד מאד כי לפתע היא הביטה לעבר השעון והשעה הייתה כבר 15.40 , וואו, אני צריכה לרוץ לקחת את אביבי מהמעון, וואו תודה שלא אאחר אני לא אוהבת שהיא תישאר אחרונה כי זה מעציב אותה מאד.

יעל ירדה מיד לעבר המעון ואכן אביבי הייתה אחרונה כשדמעות זלגו מעיניה הכחולות המהממות "יעלי למה השארת אותי עד עכשיו" "סליחה אביבי, מחר אני מבטיחה לך אקח אותה ראשונה" "לא תשכחי" "לא מתוקה בחיים לא אשכח"! "את סולחת לי" "כן" "תני לי נשיקה יעלי" יעלי הרימה אותה על יזרועותי ונישקה לה המון המון נשיקות וגם קנתה לה סוכרייה על מקל למרות שאמא לא מרשה אך עכשיו לפצות אותה.

כשהגיעו הביתה שתי האחיות חשה יעלי שהשפיות חזרה אליה. האיחור הזה עם אביבי הזכיר לה שהחיים נמשכים ואסור לה להשתעבד לזיכרונות וכמובן לחשוב חיובי ולקוות שיובל ירגיש שם הכי טוב שאפשר (כל מקום טוב יותר "מהמעון לנשים מוכות") וזהו היא חייבת להמשיך, לחפש לה חברים וחברות אפשר גם מכיתות אחרות בחטיבת הביניים, ולנסוק לחיים.

"אביבי אני אוהבת אותך מאד מאד" "גם אני יעלי" "יפה מתוקה שלי" "את רוצה שאכין לך משהו טעים" "הסוכרייה טעימה לי" יעל חייכה וחשבה אביבי ילדה בריאה בגופה ובנפשה, כמה אני אוהבת אותה.

המשך יבוא