מקובל וחנונית..איך לעזאזל? עונה 2-פרק 4 (מלחיץ ביותר)

כשהיינו בנסיעה לכיוון הבית של ההורים שלא ראיתי מעולם,
בן שתה,לפי מה שהבנתי שתייה חריפה.
"למה אתה שותה?" שאלתי אותו.
"כי באלי" הוא אמר וציחקק..אוקיי הוא שיכור גמור.
"אני לא מרשה לך..אתה יודע את זה" לחשתי לו והוא המשיך לשתות..
"תראי,אני חייב.." הוא אמר וחייך חיוך ממזרי.
"למה אתה חייב?" שאלתי והתחלתי לפחד.
"שילמו לי כסף..הם אמרו שזה יהיה טוב אז מה אכפת לי? זה סכום מכובד" הוא אמר וציפצף בהגה כמו מטורף..ולמה? לרמזור.
"מי שילם לך?" שאלתי אותו בחשש..
"לא יודע..הם אמרו לי שאני יישתה,והם ישלמו לייייייי" הוא אמר וציפצף שוב בהגה.
אחרי כמה דקות הגענו לבית טוש ומוזר,שלא נראה לי שההורים שלי יגורו בו..
"בואי" בן אמר ופתח את העיניים שלו..
הוא החזיק לי ביד ודילג..וואו הוא מאוד שיכור.
יותר ממה שחשבתי שבן אדם יכול להיות.
נכנסנו לבית הזה וראיתי שם בערך 10 גברים בערך בגיל של בן,ואת בן עומד ליידם..
"אחי הבאת לי את הכסף?" בן שאל..
"כן.." אחד מהם אמר.
"ולמה רצית לראיין את חברה שלי בתמורה לכסף?" בן שאל כשספר את הכסף.
"כדי לדעת מה היא שווה" הוא החזיר.
נכנסתי ללחץ..אין מצב שהם הולכים ל..
לא..לא..
"בן..בן תגיד להם שלא יעשו איתי כלום" אמרתי לו כשהם התחילו להתקרב אליי.
"אל תדאגי הם לא..הם רק רוצים לראיין אותך" הוא אמר כשהמשיך לספור את הכסף.
אחד מהם תפס בי חזק,וניסה להפשיט אותי.
"בן" צעקתי כולי דמעות.
ההשפעה של האלכוהול ירדה ל0 אחוזים כשבן ראה את זה קורה.
"רגע..רגע אתה לא רוצה אותה לראיון אתה רוצה לדפוק אותה" בן צעק וניסה להרביץ לאחד מהם..
הוא היה כל כך גדול שהוא נתן לבן בעיטה בבן,והוא עף אחורה מתקפל מכאבים.
בינתיים הם המשיכו לפשוט אותי עד שהגיעו למצב שנשאר להם להוריד את ההלבשה התחתונה שהייתה עליי.
"די תעזבו אותי" צעקתי ובעטתי בהם.
אחד מהם הוציא סכין.
"אם תוציאי עוד מילה,תחתכי" הוא אמר ושם את היד שלו על סוגר החזייה שלי.
"דיייי" צעקתי עליו כשראיתי את בן מאחורה מנגב את הדם מהפה,ומתקרב אליו.
הוא קירב את הסכין לבטן שלי,ובן בעט מאחוריו,זה עזר להפיל את האיש,ואותי,ולגרום ליד שלו לזוז ולשרוט אותי יותר,הייתה לי שריטה ענקית על כל הבטן,ששרפה לי כל כך..
"תברחי כבר" בן צעק שחטף עוד כמה אגרופים.
הסתכלתי עליו וראיתי מישהו מתקרב אליי,יצאתי מהר החוצה לאינשהוא,והתקשרתי למשטרה בלחץ
"הלו?"
"משטרה שלום,במה אוכל לעזור?"
"אממ..תביאו ל*********** הרבה ניידות דחוף,יש כאן עשרה בחורים שמרביצים לחבר שלי והם אנסו אותי..דחוף תשלחו לכאן ניידקות" אמרתי בפאניקה.
"כבר מגיעות ניידות" הם אמרו וניתקו.
התיישבתי על הרצפה,וחשבתי..מה אחר כך?
מה הולך להיות אחר כך..
אני שוב פעם ייפרד ממנו בגלל זה..
לא..לא..
אחרי כמה דקות שבכיתי ובכיתי המשטרה הגיע עם אמבולנס,יצאו כמה שוטרים ונכנסו לתוך המבנה,ועוד שניים באו אליי,הם כיסו אותי בשמיכה והרימו אותי.
"את בסדר?" אחד מהם שאל כשהביא לי כוס מים.
התחלתי לבכות עוד יותר,השמיכה התחילה לספוג את כל הדם שהיה לי על הבטן.
השוטר הזיז טיפה את השמיכה וראה שיש לי שריטה,אחד מהם נשאר איתי ואחד מהם קרא לפרמדיק.
"תיראי,אני יודע שזה קשה לענות עכשיו על שאלות,אבל כדי שלא יטרידו אותך שוב,את חייבת לשתף פעולה" הוא אמר.
"טוב" אמרתי בלחש.
"יופי,אז מה השם?"
"חן" אמרתי והוא רשם את זה על איזה פנקס.
לגמתי עוד שלוק מהמים.
"את יכולה לספר לי איך הגעתם לכאן?" הוא שאל והתיישב ליידי.
"אממ,בן..חבר שלי..אז הוא אמר שהוא מצא את ההורים שלי,והם בכלל מתו בהתרסקות של מטוס..הוא המציא לי סיפור,שנראה לי שהבחורים בפנים אמרו לו להגיד לי,וכשהוא הביא אותי לכאן הוא אמר שהוא צריך לשתות כי שילמו לו על זה,אז הוא שתה כל הנסיעה,וכשהגענו לשם,הוא הוציא אותי מהאוטו..אני יודעת שהוא לא ידע שמה שהולך לקרות זה זה..הוא חשב שהולכים לראיין אותי או משהו..הם התחילו להפשיט אותי ובעטו בבן,ואז הוא יצא מההשפעה של האלכוהול,הוא אמר לי לברוח..והתקשרתי למשטרה..ובאתם" אמרתי חנוקה מדמעות.
"אני יצטרך לעצור את חבר שלך למען חקירה,ואנחנו נחפש בשבילך את ההורים" הוא אמר ושם את היד שלו על הגב שלי וליטף לי אותו.
"בבקשה אל תיקחו אותו לחקירה,הוא הדבר היחיד שנשאר לי מהחיים האלו,ואני צריכה אותו.." אמרתי והרגשתי שהעיניים שלי כבר נרטבות..הוא הסתכל עליי,במבט מרחם..
"בסדר" הוא אמר וחייך..
"תודה" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף.
אחרי מה שקרה כאן אי אפשר לחייך.
ראיתי שהשוטרים הוציאו את הבהמות שניסו לאנוס אותי,ואחריהם ראיתי שני שוטרים מחזיקים את בן,בשתי הידיים,ומנסים איכשהוא להכניס אותו לאמבולנס..
"בן" צעקתי וכם הדמעות שחנקו אותי יצאו.
"השמיכה נפלה לי בדרך,הוא היה חבול כולו,וכולו היה דם,היה לו פנס בעין והוא היה נראה זוועה.
"סליחה" הוא אמר עם הכוח שנשאר לו.
"אני עולה איתכם" אמרתי אחרי ששמו אותו על האלונקה.
האמבולנס היה גדול,אז עליתי איתם,הייתי עדיין עם ההלבשה התחתונה,אחד הפרמדיקים שהיו שם,התיישב ליידי עם ערכת עזרה ראשונה.
"טוב,נטפל בך" הוא אמר וחייך.
הוא הסתכל על הפצע..
"זה עמוק..נצטרך להרדים אותך ולתפור את זה" הוא אמר..
"טוב" אמרתי,שוב פעם חנוקה מדמעות.
החזקתי ביד של בן,והוא הסתכל עליי כשטיפלו בו..
הפרמדיק ניקה לי את הדם והסתכלתי על בן
"אני מצטער" הוא אמר שוב פעם,והפעם עם קול הרבה יותר חלש.
"זה בסדר" אמרתי ונישקתי לו את היד.
הוא החזיר את הראש למצבו הקודם,ועצם את העיניים.