זהות אחרת – פרק 4
"אז ככה… הם כתבו את המכתב הזה ככה כי.." אמרה הדס ונשפה אוויר קל
"פעם הייתי ילדה עבריינית,ילדה רעה,חסרת רחמים,לא היה לי אכפת מכלום,הייתי ככה ממצוקה,אחרי שההורים שלי הולידו את האחות הקטנה שלי ניצה כשהייתי בת 3,הם הפסיקו להתייחס אליי,הם שנאו אותי קשות,הם היו מכים אותי ומקללים אותי בלי סיבה,אז החלטתי להיות כזאת.
הייתי לובשת כל הזמן שחור,לא היו לי חברים,הייתי פריקים,הייתי פוגעת בילדים,הייתי גונבת ומשחיטה רכוש,ובגיל 15,בגיל 15 קרה הכל,ניצה הייתה בת 12 ושנאתי אותה והיא שנאה אותי,אז החלטתי יום אחד לאהוב אותה ולהכריח אותה לשכב עם בנים,בגיל 12! היא עשתה את זה עם ידידים שלי והיא נהנתה מזה עד שזה הגיע להורים שלי והם החליטו שנמאס להם ממני,כבר הורדתי את הכבוד של אחותי,את של המשפחה,זה הגיע לחדשות ואנשים הפסיקו להעסיק את ההורים שלי מחשש,אז הם הפסיקו לאהוב אותי,את האהבה הקטנה הזאת,הם מחקו לתמיד,והם החליטו לגרום לי לסבול כמו שעשיתי להם,הם שלחו אותי לבית יתומים,עברו מדינה,כל מי שרוצה לאמץ אותי מתחרט על זה מהר,שולחים לי מכתבים כואבים,ככה כבר שנה! היום אני כבר בת 16,ואני שונה,אני השתנתי! אני כבר לא אותה הילדה הפריקית המפחידה הזאת,אני הדס אחרת,הדס נשית,הדס רגישה" אמרה הדס והתחילה לצרוח בבכי.
"לימדו אותי שאנשים לא משתנים אף פעם" אמרה בר בבהלה
"אני אף פעם לא הייתי כזאת! אני נהפכתי לפריקית מתוך משבר! מתוך מצוקה! אף אחד לא עזר לי למחוק את המצוקה הזאת ולהרגיש נורמאלית כמו כולם" אמרה הדס
בר ללא כל מילה חיבקה את הדס ואמרה לה בחיוביות "הכל יהיה בסדר,אני מבטיחה! לכל דבר יש פתרון!"
"תודה בר,תודה שאת לצידי ולא שופטת אותי" אמרה הדס וחיבקה את בר יותר חזק
בר התחילה להזיל דמעות מהתרגשות.
"יש לכם כוח להתחבק ואין לכם כוח לנקות אה? קדימה!! כמו דלי ומטאטא ותנקו עד שאני יראה את עצמי מהריפוד!" המנהלת קלטה אותנו וצרחה עלינו.
אני והדס גיחחנו ורצנו אל הסלון והתחלנו לנקות כל פינה ופינה,כל חור וחור,כמו כל הילדים,ופשוט עשינו מזה צחוק.
המנהלת צלצלה בפעמון וקראה לכולם לשיחה דחופה בסלון,כולם ללא היסוס התייצבו בסלון ועמדו בשורות צמודות כשהם עייפים ומותשים.
"אני רואה שעשיתם עבודה טובה,בגלל שעשיתם עבודה מעולה,אני אתן לכם לנוח עד סוף היום!" אמרה המנהלת בקפידות כשכל הילדים אין כוח אפילו לצרוח משמחה והם פשוט זחלו לחדרים.
היום הפתוח בבית היתומים התחיל ואלפי אנשים באו לאמץ ילדים,לבר ולהדס היה משעמם בחדרים אז הם החליטו לצאת ביחד לצפות בכל מה שקורה בסביבה.
כשהדס ובר הגיעו למרפסת וצפו בכל הלחץ והמתרחש,הדס הייתה בהלם.
"הדס הכל בסדר איתך?" שאלה בר והוזיזה מעט את הדס
"אני לא מאמינה" אמרה הדס ללא תזוזה
"מה? את לא מאמינה למה?" שאלה בר בבהלה ונעמדה מול הדס
"את רוצה את זוג האנשים שמה בפינה ליד הדלת?" שאלה הדס והרימה באיטיות את האצבע שלה והצביע על שני האנשים האלו.
"כן,למה הם מחלקים תמונה של ילדה עם איקס על הפנים שלה?" שאלה בר והביטה בזוג האנשים האלה
"בר,אלו ההורים שלי" אמרה הדס
תגובות (2)
תמשיכי
המשךך (היי אני זוכרת שהגבת בהקדמה של הסיפור שלי "צמאים לדם",אני אשמח אם תקראי ותגיבי את הפרק הראשון והשני היום העלתי את הפרק השני).