יום שישי אחד

הוא מתקשר אלייה, "מה קורה איתך?, יצאתי עכשיו מחיפה…שעה אני אצלך".
מתקלחת, מצחצחת שיניים, מעשנת סיגריה, שוב פעם מצחצחת שיניים.
עברה רק חצי שעה…בחצי השני של השעה היא ישבה בכאילו מרפסת שהיא עשתה לעצמה בדירה שלה ומסתכלת על העוברים ברחוב.
הוא מצא די מהר איפה לחנות, בכל זאת יום שישי בשעה 16:23, דופק על הדלת. ובדיבור החצי מתנשא חצי חסר ביטחון "פשש…איזה דירה, אני אבוא כל יום".
היא נבוכה, היא מאוד קיוותה שלא תהיה ככה. מסדרת את החולצה, נותנת לו חיבוק קצר מדי.
"נו אז את עושה לי סיור..שאני גם אבחן אם את מספיק נקייה כמוני". היא הראתה לו את השירותים, והחדרים של שני השותפים ובסוף את החדר שלה.
הם הלכו מהדירה לכיוון הים, בדרך הוא חיבק אותה ונישק את לחיה, היא סיפרה לו איך עבר עליה השבוע..וקצת על המחשבות שרצו בראשה.
הוא סיפר קצת על הלימודים, ועל הקבוצה שלו שם. היא חצי הקשיבה, חצי לא. קצת רצתה שזה מאוד יצליח.
סוף סוף קורה אצלה משהו, סוף כל סוף היא מרגישה משהו. כל כך מפחדת להפגע.
הם הספיקו לשבת על החוף ולראות את השקיעה כמו שהיא רצתה. והוא? הוא התמכר לרגע הזה איתה.
חדש לו הסיפור הזה, לא הייתה לו חברה כבר הרבה זמן. והנה היא הגיעה, ולא ייאמן מאיפה.
היא לא מושלמת משום בחינה, אבל הוא אהב את זה, הוא אהב אותה.
היא לא ממש הצליחה להרגיש את זה עדיין. אבל היא עוד תרגיש.
בדרך חזרה הם עצרו בגלידריה, היא הזמינה תות והוא הזמין שוקולד.
הם הגיעו לדירה וראו קצת טלוויזיה, היא התחילה לבשל את ארוחת הערב והוא היה אחראי על המוזיקה.
היא בישלה להם אורז והכינה ירקות בתנור. הוא ניגש מאחורייה והחל לנשק אותה בעורף , באוזן ובלחייה.
כמה טוב הוא אלייה, כמה טובה היא בשבילו.
הם ישבו לאכול…והוא דיבר, על שכייף לו, ועל זה שווה היה להפסיד את האוכל של אמא שלו בשביל זה.
היא הוציאה לו לשון, כי חשבה שהוא ציני והוא שאב את לשונה לתוך פיו.
היא צעקה מכאב, והוא חייך ושיחרר אותה ממנו.
היא צחקה והביטה בו, ולא האמינה שזה באמת קורה לה.