Say something , I'm giving up on you – פרק 3

"את לא חושבת שאני זה שצריך לשאול אותך את זה?" שאל ועדיין התקרב, שיפסיק לחייך!
"אני רצינית בראיין , מה אתה עושה פה?" שאלתי.
הוא נעצר וחיוכו התרחב, הוא הוציא מכיסו דיסק און קי. לעזאזל.
בראיין-בן 19.האקר מחשבים..גאון בטכנולוגיה, עבריין נמלט שגדל ברחוב, יתום משני הוריו. נגרר לפשע, גניבה,עישון,סמים..עבר כל דבר אפשרי. שרירי, שזוף,קעקוע גדול על היד ,שיער שחור ועיניים כחולות..כן,חתיך. וזהו בערך..
אה כן- האקס שלי.
"אתה עשית את הפסקת החשמל?" שאלתי בשוק.
"זאת הייתה הדרך היחידה שלי להיכנס לפה" אמר.
"תוריד את החיוך המגעיל הזה מהפרצוף שלך ותצא מפה בדיוק כמו שנכנסת, שמעת אותי?" שאלתי בתוקפנות.
"לא התגעגעת לחבר שלך?"
"אקס, וגם על זה אני מצטערת" אמרתי בגועל.
"מצטערת, אה? חשבתי שאני אהבת חייך, אהבת חייך בתחת שלי. אפילו לא אמרת לי שאת כאן!" אמר בתוקפנות.
"בראיין לך, בבקשה לך" אמרתי לו.
"לא הולך לשום מקום." קבע.
"בגלל הפשע שאתה תכננת , אני נעצרתי" צעקתי עליו בכעס. מוציאה את מה שישב עליי שנה שלמה, שנה שלמה אני מחכה לצעוק עליו את המשפט הזה.
"אני יודע, ואני מצטער" אמר.
"מצטער?, זה מה שיש לך להגיד לי? שאתה מצטער? בראיין תעשה טובה לעולם ותעוף מפה. פתחתי דף חדש, חיים חדשים, חברים חדשים.." אמרתי לו בכעס.
"ידעתי, אני פשוט ידעתי! יש לך חבר, אה? עברה שנה ואת כבר שוכחת אותי" אמר.
"מזכיר לי מישהו, שבמקום להציל אותי פשוט שכח אותי בזירת הפשע וברח!!" צעקתי.
"אני הסגרתי את עצמי אלי,אני הסגרתי את עצמי כדי לראות אותך בכלא, אבל את..לא את חוגגת לך בפנימייה של עשירים…את יודעת כמה זמן לקח לי להשתחרר מהכלא המזדיין הזה? לא יכולתי לסבול את זה שחברה שלי תהיה בכלא, לבד.. ועוד בגללי" הוא אמר גם בכעס.
"בראיין, אני לא רוצה אותך יותר בחיים שלי, מה שהיה היה. זה נגמר. תחזור הביתה" אמרתי לו.
"הביתה? איזה בית בדיוק?? לרחוב? הוו לא תודה.. המנהלת שלכם דווקא הציעה לי משרה דיי טובה פה, אני לא הולך לשום מקום" אמר ויצא מהחדר.
מה?

"אלי הכל בסדר?" שאלה לני.
"מעולה" מלמלתי.
"את משחקת באוכל עם המזלג כבר שעה, מה יש?" שאלה.
"בוקר טוב" הופיע ארנולד ונתן לי נשיקה חטופה בלחי. בעוד לני עושה פרצוף נגעל.
הוא התיישב לידנו.
"נוו, אז מה ככה?" שאל אותי בעיקר.
"רגיל" מלמלתי.
"ראיתם שתיקנו את התקלה, בא לפה איזה טכנאי, אחד התותחים.. שמעתי שמרגרט החליטה להעסיק אותו פה." אמר.
פתחתי עיניים והתיישרתי על הכיסא.
"מה..מה אתה יודע על ה..אממ, טכנאי הזה?" שאלתי.
"כלום" אמר.
"טוב, אני..אני צריכה ללכת" אמרתי וקמתי.
יצאתי מחדר האוכל לעבר המסדרונות.
"אווץ'" נתקלתי במישהו.
"בוקר טוב גם לך" אמר בחיוך.
"זדיין" אמרתי לבראיין בכעס והמשכתי ללכת.
אני לא מאמינה שזה קורה לי…פשוט לא מאמינה..