במסיבה – פרק 1!

כשחזרתי מהמסיבה, מותשת למדי, התיישבתי על הספה באנחה. החלפתי לפיג'מה והלכתי לישון. ניסיתי לחלום משהו נורמאלי, כמו פעם: לפגוש את חברי "פלורנס אנד דה מאשין (הלהקה האהובה עליי)" או את סלינה גומז – אבל לא, לא הצלחתי. פניו של הילד ההוא חזרו ועלו מול עיני. כשהתעוררתי בבקר, ידעתי שהיום לא יהיה פשוט: איעך אתרכז בשיעורים אם פניו שבים ועולים בזכרוני? אבל היום, בסופו של דבר, עבר בסדר. היום, כשהגעתי הבייתה נכנסתי לפייסבוק, לעמוד של חברתי. עברתי על החברים שלה, מחפשת אותו לברר את שמו. "הנה", חשבתי בהתרגשות, "דניאל כהן". נכנסתי לעמוד שלו והסתכלתי בתמונות. נדתי בראשי בגיחוך. הסיטוציה הצחיקה אותי כל כך! הלכתי לקחת את אחי הקטן, שלומד בכיתה א' ושמו גל. בדרך חזרה לביתי התקשרה ליה.
"הלו. ליה?"
"כן"
"מה…?"
"באלך לבוא אליי?"
"אני עם גל.."
"אז תביאי אותו!"
"אחלה, אני רק אשאל אם אני יכולה"
"מעולה. תחזרי אליי!"
"מממממם, ביי"
"ביי"
התקשרתי לאמא שלי ולאחר שקיבלתי אישור הלכתי אליה. כשהגעתי סיפרתי לה שביררתי שמות של כמה שהיו במסיבה של חבתנו, שאגב, שמה בר. "טוב, אז יש את אלי, רוני ואחד בשם דניאל, את יודעת ההוא שהיה עם הג'קט בייסבול או מה שזה לא יהיה" אמרתי. "אני יודעת, אני מכירה אותו. הוא בקבוצת טיולים שלי" היא אמרה. "אה, טוב שהזכרת לי- את חושבת שאני יכולה להצטרף? קראתי שפעילות גופנית טובה לאנשים שנוטים להתעצבן…". "אה…. בטח, למה לא?". "מעולה". ישבנו בשתיקה לכמה דקות. "האינטרנט מקולקל" היא אמרה, והתעצבנתי. "למה לא אמרת לי?! היינו באות אליי!!". "מאיה, תרגעי! וואו- באמת לא תזיק לך פעילות גופנית!!" היא קראה.
גלגלתי את עיני. אחרי בערך שעה היא שאלה אם כבר נפטרתי מכמה התאהבויות מטופשות שהיו לי: שימפנזה מהכיתה שלי, אחד פחות שימפנזה, ג'סטין ביבר, נייל הורן ודראקו מאלפוי. אמרתי שנפטרתי מהן- מה שנכון. והיא אמרה, "באמת?", מופתעת. כי הרי אמרתי לה שאני לא חיה בלי להיות מאוהבת- זה כאילו רפלקס הגנה. "זה שאני לא מאוהבת באחד מהם, לא אומר שאני לא מאוהבת!" אמרתי לה, והיא התחננה שאספר לה. "לא, את תצחקי!" אמרתי לה, והיא אמרה שלא, וככה בערך שלוש דקות. "טוב, אני אתן לך רמז" אמרתי. "and we dancing now to the best song ever בלה בלה בלה" שרתי לפי הקצב. "אה" אמרה, "את מאוהבת בדניאל?" והחלה לצחוק. "אמרתי לך שתצחקי! נו, אני מכירה אותך טוב או לא?!" אמרתי לה, צוחקת גם אני.
יום למחרת ראיתי שיש לי הודעה בפייסבוק. "זה מדניאל!" חשבתי, וקראתי אותה במהירות.