צעקה ודממה

רצה הרחק, מהכול חומקת,
עולה בזיכרוני, הכאב של הצלקת.
הדמעות בשטף יורדות,
וישנו הרצון להעלם, להתאדות.

כאב חד, שחותך אותי,
שמרסק הכול, בתהליך הדרגתי.
משיב אותי למציאות,
כשהכול נעול, ואין יציאות.

צעקה אחת, מסירה הכול,
אותי מייצבת, ושולחת משעול.
ושבה לאשליה,
שכך הכאב, בהטעיה.

לצרוח, להסיר את הכאב,
שאת הכוח שואב.
עוטפת אותי הדממה,
מן המציאות העגומה.