תהל ויניב?פרק 16

פרק 16 :)
והלך.הייתי בהלם.מה זה היה עכשיו?הוא..הוא שונא אותי ! הוא בכלל לא אוהב אותי!! הכל היה לשיר,הכל היה לשיר!! למה כל הדברים הרעים קוראים רק לי? למה??אני לא מאמינה שהוא הרגע עשה את זה.נכנסתי לביתי ולמזלי גיליתי שלא היה שם אף אחד נכנסתי לחדר שלי והתחלתי להוציא את העצבים בעטתי בכריות וזרקתי שמיכות בכיתי וצעקתי כמו משוגעת כבר לא היה לי אכפת מכלום.הוא לא אוהב אותי!!הוא לא אוהב אותי!!הוא פשוט מגעיל!!ככה הוא משחק בי?? ואני עוד הייתי בטוחה שהוא באמת אוהב אותי !! ממש שיניב ביטון המהולל יאהב אותי??חח ממש אני לא מאמינה שנפלתי בפח הזה!!

=נקודת המבט של יניב=
הסתובבתי והלכתי.הייתי בהלם מעצמי,איך הוצאתי את המילים האלה מהפה??אם המטרה שלי היתה לא לפגוע בה השגתי בדיוק ההפך.אבל עכשיו?אין דרך חזרה.

ישבנו במחששה אני רועי בן אחותי שיר ועדו למזלי תהל לא הייתה שם. ״איזה מצחיק היה אתמול כשתהל נפלה לבריכה !!״ שיר התפקעה מצחוק.נשבע שרציתי לבעוט בה ״סתמי״ סיננתי בין שיני ״מה אתה רוצה??אתה מגן עליה כאילו היא חברה שלך..״ היא אמרה בכעס.כולם הסתכלו עלינו אבל לא היה לי אכפת ״הלוואי!!״ אמרתי בכעס ״מה הלוואי?״ היא שאלה מעוצבנת ״הלוואי והיא הייתה חברה שלי!! הלוואי והיה לי את האומץ להגיד לה שאני אוהב אותה,הלוואי ולא הייתי חושב כל הזמן על זה שהיא תיפגע יודעת מה הלוואי!!״ התעצבנתי אליה ממש כולם השתתקו והביטו בי בהלם.קורל ועדן חייכו מאוזן לאוזן בן ורועי הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח.ואני?אני חייכתי פעם ראשונה זה הרבה זמן שחייכתי באמת.יש!! הצלחתי סוף סוף להגיד את מה שרציתי להגיד כל כך הרבה זמן..עכשיו נשאר רק להגיד לתהל. שיר יצאה מהמחששה בזעם וכולם התחילו לקפוץ ״כל הכבוד אחי!!״ ״וואי איך נפנפת אותה !!״ ״איזה מלך!!״ ״גאה בך אחי״ צחקתי והלכנו לאכול בדרך ניגשו אלי קורל ועדן ״כל הכבוד שאמרת את זה אבל עכשיו אתה צריך להגיד את זה לתהל..״ קורל אמרה ואני הנהנתי מחויך.״יאללה בואו לאכול״אמרתי להם ורצנו לכיוון הכיתות כל אחד לקח אוכל מהכיתה שלו וחזרנו ונפגשנו בדשא.הבנות לא הגיעו.״יהומו תביא קצת״ אמרתי לרועי והוא משך את האוכל שלו רחוק יותר ממני ״אין לי זין לזה!תביא כבר יאללה..״ התעצבנתי והתקרבתי אליו הוא הרים את האוכל למעלה ואני קפצתי להביא אותו אבל נפלתי על רועי ושתינו התגלגלנו כמו הומואים על הדשא.״אנחנו מפריעים?״ קורל עמדה מולינו ״לא ממש לא״אמרתי ירדתי מרועי והעברתי יד בשיער.אחרי שסיימתי את כל הארגונים הסתכלתי למעלה וקורל עדן ו…תהל!! כן תהל!! עמדו שם.

=נקודת המבט של תהל=
20 דקות קודם לכן..
יצאתי מהכיתה כדי לחפש את עדן שלא הייתה בשיעור.הלכתי לכל הכיתות ולא מצאתי אותה.״סליחה ראית אולי את עדן?״ שאלתי מישהו שעבר במסדרון הוא נענע את הראש לשלילה והלך. בייאוש יצאתי החוצה,היא גם לא הייתה בדשא.ישבתי על הדשא מיואשת מנסה לחשוב איפה היא,איפה את?? שלחתי לעדן הודעה בווצאפ וחיכיתי שהיא תענה,לבינתיים עד שהיא ענתה הסתכלתי בשיחה שלי ושלה.וראיתי את כל המילים הפוגעניות שהיא כתבה לי את כל הקללות שהיא אמרה לי את כל ההעלבות שהיא כתבה לי ועלו לי דמעות בעיניים נזכרתי באותו רגע שראיתי את עדן ויניב מתנשקים,נזכרתי בכל מה שקרה אז,איך עדן סיפרה לי הכל,איך הייתי בטוחה שהיא שיקרה לגבי פרט אחד,איך הצלנו את התינוק שלה ואיך אתמול הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי והוא שבר לי את הלב לרסיסים.התחלתי לבכות על הדשא מייאוש,אני שונאת אותו!!אני שונאת אותו!! אך צלצול של הודעה הפריע לי בבכי.הסתכלתי על ההודעה זאת הייתה עדן אני במחששה בואי מהר! היא שלחה.הלכתי לכיוון המחששה במהירות אך עצרתי לפני המחששה וסידרתי את שערי.למקרה שיניב יהיה שם..באתי להיכנס אך עצרתי כששמעתי את השיחה משהו אמר לי להישאר בחוץ.״איזה מצחיק היה אתמול כשתהל נפלה לבריכה !!״ שמעתי את שיר מתפקעת מצחוק איך רציתי לבעוט בה..״סתמי״ שמעתי את יניב אומר בשקט.הוא מגן עלי??״מה אתה רוצה??אתה מגן עליה כאילו היא חברה שלך..״ שמעתי את שיר אומרת בכעס. ״הלוואי!!״ יניב אמר גם בכעס ״מה הלוואי?״ שמעתי את שיר שואלת מעוצבנת ״הלוואי והיא הייתה חברה שלי!! הלוואי והיה לי את האומץ להגיד לה שאני אוהב אותה,הלוואי ולא הייתי חושב כל הזמן על זה שהיא תיפגע יודעת מה? הלוואי!!״ שמעתי את יניב אומר.הייתי בהלם.הוא באמת אמר את זה עכשיו?הוא באמת אוהב אותי? רציתי לרוץ אליו ולנשק אותו אבל לא.שהוא יבוא אלי בעצמו ויגיד לי את זה כמו גבר פנים מול פנים.כן!! שהוא יבוא! חשבתי ורצתי מהמחששה.

״הייייייי״ שמעתי את עדן וקורל מאחורי ״היי״ הסתובבתי בחיוך ״רוצה לבוא איתנו לבנים?״ הם שאלו והסתכלו אחת על השנייה בחיוך.הם ממש גרועות בלשחק!! ״לא..לא נראה לי..יניב יהיה שם..״ אמרתי מנסה לשחק כאילו אני לא יודעת.הם חייכו עוד יותר ״נו בבקשה!! את חייבת לבוא!״ הם אמרו בחיוך ״טוב טוב..״ נכנעתי מהר מדי והלכתי איתם כל הדרך הם ציחקקו וחייכו אחת לשנייה.הם צריכות ללמוד להסתיר דברים.. הגענו לדשא וראיתי את רועי ויניב מתגלגלים אחד על השני צוחקים.איך התגעגעתי לשטויות שלו.. ״אנחנו מפריעות?״ קורל שאלה ״לא ממש לא!!״ יניב אמר במהירות וירד מרועי,הוא העביר יד בשיער והביט אלינו.הוא נשם עמוק וקם ״תהל בואי איתי שנייה״ הוא אמר.