מקובל וחנונית..איך לעזאזל? עונה 2 פרק 1.

אין מצב שהוא אמר את זה עכשיו..אין מצב שההורים שלי עדיין בחיים!

"אתה משקר" אמרתי בלחש..
"לא אני לא" הוא אמר מתנשף עם כמה חבלות על ידו השמאלית.
"מה קרה לך ביד?" שאלתי אותו אחרי כמה דקות של שתיקה שסררה בינינו.
"סתם" הוא אמר,הסתכל על היד..בחן אותה והזיז אותה טיפה.
הסתכלתי עליו והעיניים שלו נצצו,אני כל כך מתגעגעת אליו,לחיבוקים שו,לחום שהוא היה מעביר בי כשהתנשקנו..אני מתגעגעת להכול.
"על מה את חושב?" הוא שאל כשהסתכל עליי.
"אני מתגעגעת אלייך.." אמרתי ו ויכולתי להרגיש דמעה על הלחי.
הוא הרים את היד שלו ובעזרת האגודל ניגב את הדמעה.
"גם אני" הוא אמר.
"ואני הכי צריכה אותך עכשיו" אמרתי לו ועוד כמה דמעות יצאו.
הוא חיבק אותי,ונישק אותי בפה,כמה דקות של נשיקה.
"איפה הם?" שאלתי אותו.
"הם בדרך לכאן." הוא ענה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מבוהלת.
"אני יסביר לך הכל מההתחלה.הם "מתו" כשעוד היית קטנה,והם לא יודעים איך את ניראת,בקיצור,הם הצליחו להינצל מזה,וכשהחדירו אותם לארץ את כבר עברת לבית של מאיה,אז הם לא ידעו את זה,והם פשוט..הגיעו לבית ריק..אחרי זה הם שמעו בכי מבחוץ,וראו שיש שם ילדה קטנה שבוכה,הם חשבו שזאת את..אבל זאת לא את..זאת אחותך,
בקיצור,הם לקחו אותה וכל הזמן קראו לה חן..אבל מתברר שלא קוראים לה חן,אלא טל,ואתן אחיות..הם לא ידעו את זה עד עכשיו,הם תמיד חשדו בזה שזאת לא את אבל לא עשו את המאמצים המרובים לזה..טל הייתה איתך בגן,בבית הספר ועכשיו היא איתנו בתיכון,היא כל הזמן הייתה ליידך,והיום היא סיפרה להורים שלך הכל מההתחלה ועד הסוף..חן,ההורים שלך חיים,ואנחנו נילך אליהם" הוא אמר לי.
"אתה איתי" אמרתי לו.
"אתה כל הזמן איתי,ואל תעזוב אותי1" אמרתי לו..
"ברור" הוא אמר והחזיק לי במותניים..הוא חיבק אותי כמו שאני אוהבת..
"תודה" אמרתי לו.
"על מה?" הוא שאל.
חשבתי..על מה..
"על הכל" אמרתי וחזרתי לחיבוק שלי איתו