סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 21

-״אין ידעתי!״ צרחתי וקפצתי.
״אם את לא סותמת , אני עף מפה בטיל״ סהר הזהיר אותי. עשיתי כאילו אני סוגרת את פי אם ריץ׳ רץ׳ כזה ורק קפצתי משמחה. 
הוא גלגל עיניים והתיישב במיטה שלי.
״אז מה מצאתם לבינתיים״ הוא שאל בגיחוך. יענו לוקח עובדה שאנחנו לא מצאנו כלום בלעדיו… איזה דבילללללל . 
״את המיקום שלה״ ענינו אני ואדיר ביחד וצחקנו. הוא השתעל מחנק מהביסלי.
״מתי הולכים לבקר אותה?״ הוא שאל כשנרגע מהשיעול (סהר) . 
-״יש זמן עכשיו?״ שאלתי את שתיהם.
״לי יש זמן״ ענה לי אדיר בחיוך.
״לא שאלו אותך״ סהר אמר לאדיר בזלזול.
-״אם אתה רוצה להשתתף פשוט תסתום!״ צעקתי על סהר. הוא נאנח.
״תהיו מוכנים עוד רבע שעה , ביי״ הוא מלמל ויצא מהחדר. 
״הכל בסדר״ אדיר אמר בחיוך וליטף לי את הלחי.
נתתי לו נשיקה קטנה , אני אוהבת אותו!
ולא אכפת לי מסהר אומר , יאמר ואמר. אלה החיים שלי ואני אחליט עליהם!
אדיר יצא מהחדר כדי לתת לי להתלבש , בבקשה שלא יהיה בינו לבין סהר ריב!
לבשתי טי-שירט לבן , סקיני ג׳ינס כהה ומעיל בייסבול לבן אם וורוד.
הסתכלתי על עצמי במראה. על תפחדי , אמרתי לעצמי. את תעברי את זה כמו ילדה גדולה. כמו תמיד. 
נאנחתי ויצאתי מהחדר. 
ראיתי את סהר ואדיר יושבים ומדברים , היו טיפה צעקות אבל… פ׳סדר.
-״אחמאחמ״ השתעלתי.
״כן… תעלו״ סהר מלמל ויצאנו מהבית לכיוון האוטו. 
נכנסתי למושב מאחורי הנהג , אדיר מקדימה אם סהר. 
״בלבלי אותו , תעשי לו חשבון,״ מלמל סהר למשמע השיר. ״בלבלי אותו עד שלא יוכל לישון״ הוא המשיך.
צחקתי , הוא היה עושה את זה תמיד. לפני הריב 'הגדול' שלנו.
הוא עצר את הרכב בחריקה ויצאנו.
-״מוכנים?״ שאלתי אותם. שתיהם הנהנו.
-״מי משקר?״ שאלתי שוב. סהר הרים את ידו.
״את האמת , אני זה שצריך לפחד עלייך.״ מלמל סהר. 
״את נמצאת בעיר עבריינים״ הוא צעק. 
גילגלתי עיניים ודפקתי בדלת. אחרי מספר שניות פתח אותה גבר. 
הסתכלתי על ההבעה של סהר , הפרצוף שלו היה אדיש , אבל של הבחור היה נראה טיפה עצבני. 
זה היה נראה כאילו הוא מכיר את סהר.
-״שלום. אוריאן נמצאת?״ שאלתי אותו בחיוך. שכמובן מזוייף.
״אוריאן״ הוא צרח.
״הא?״ שמעתי את קולה. אומיגדדדדד.
״יש פה מישהו בשבילך , חייםשלי״ הוא אמר לה והיא הגיעה. 
היא הייתה נראת רדומה , אבל כשראתה אותנו , העיניים שלה נפתחו.

-מנק׳ המבט של אוריאן-
ישבתי בפארק אם רון. 
״אז מה איתך ואם דולב?״ הוא שאל אחרי כמה זמן של שקט. תקשיבו , הבאתי אותה כדי שישעשע אותי ולא כדי שיסתום!!
-״אחלה בחלה״ עניתי בגיחוך.
אחרי כמה דקות של דיבורים , אחד החברים של רון התיישב איתנו.
״וואי תקשיב , השלי הזאת כוסית משהו פחד.״ החבר של רון אמר. שמעתי שלי קפצתי , מה שלי?! מה קשורה הזונה הזאת עכשיו?!?!
״איזה שלי? של דולב?״ רון שאל , חבר שלו הנהן.
-״מה שלי?! מה דולב?! של דולב?!״ שאלתי עצבנית.
״תרגיעי מפגרת״ רון זרק לעברי והמשיך לדבר אם חבר שלו. ואני ישבתי עצבנית על הספסל.
אחרי שלרון היה נמאס לדבר , שזה אחרי *שעתיים* שלמות!!
הלכנו בדרך הביתה.
״מה יש עצבנית?״ רון שאל צוחק. שימות , טוב?!?!
-״כי שעתיים שלמות , התייחסו עלי כמו אוויר״ צעקתי מעצבים. דבר שני שצריך לדעת עליי , לא להתייחס על כמו אוויר. 
זה יכול להוביל למוות מצעקה קטנה שיצא מפיה של אוריאן שפיר.
נפנפתי את ידי אל-מול עיניו. 
הוא היה נראה קפוא מהצעקה , לא נורא.
-״רון״ צעקתי חלש. הוא התאושש ונפל אחורה , על התחת.
״אוחחחח כוסאמקקקק״ הוא צעק מכאב. מגיע לו!
* 
נשכבתי על הספה עייפה מתה. 
שלי , דולב ורון במטבח.
נודרת , שאם אני יראה משהו בין שלי לדולב הסוף של השניים קרב!
אחרי כמה דקות הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות. נרדמתי.
הרגשתי מישהו מכסה אותי מסמיכה והולך.
אחרי כמה דקות התעוררתי מצעקה.
״אוריאן״ רון צרח.
-״הא?״ שאלתי חלשות.
״יש פה מידהו בשבילך , חייםשלי״ הוא אמר לי כשהגעתי. 
הסתכלתי וראיתי אותם. 
את מור , סהר ועוד מישהו לא מוכר. 
העיניים שלי נפתחו.
למה , למה הם באו?! כדי להרוס לי *שוב* את החיים?