אמילי אמילי

אהבתי(:
אבל באמת להשתמש בשם סוזן?(השם שלי)

סליחה אבל אני לא מכירה אף אחד בשם סוזן לכן שמתי שם זה

האמת?
לא כל כך אהבתי… כי את לא מתארת מספיק את הפחד… זה כאילו את מעבירה משדר חדשות על אמילי שנרצחה והמשדר הבא של הולך להיות על דוב פנדה חמוד שנולד בגן חיות… אין פה מספיק פחד זה כאילו את מציינת עובדות..

בכל מקרה זה כבר לא משנה הפסקתי לכתוב באתר הזה אני מבינה שאני לא כותבת טובה אלה כותבת גרועה!!! אני לא כותבת פה סיפורים על עובדות אבל גם לא על רגש! הקטע של הסיפור הוא בעצם להעביר עניין לקורא אני ראיתי מליוני סיפורים עם סגנון כתיבה כמו שלי ואצל אף אחד מהם לא מצוין רגש

לא כלכך אהבתי… אין בכלל סימני פיסוק, אין את מה שיתן לך אווירה…. תקראי פה כמה סיפורים מפחידים ותסדרי את זה. בהצלחה ♥

למה גרועה?
את מדברת פה עם ילדה שכתבה "גיה לי חביבה" (לא שגיאת הקלדה..) ועפה על עצמה על הכתב היפה! (והתעלמה מכך שכתבה 'גינה' ללא נ')
נכון שיש יותר טובים ממך, אבל אין אף אחד שהוא הכי טוב בכתיבה. טוב, בעיקר כי זה עניין סובייקטיבי ותלוי בנורמות חברתיות ו..~חפירות חפירות חפירות~

עכשיו לסיפור עצמו (ומקווה שללא חפירות פסיכולוגיות נוספות מצידי) :
אני באופן אישי מעדיפה שלא אומרים לי 'כעבור בלהבלהבלה' כיאני אוהבת להבין שעבר זמן לפי הסיפור עצמו, אבל לא זו הבעיה.
אולי יש סופרים אחרים שטובים יותר במסירת סיפור כמו עובדות, אבל אני לא אוהבת את זה בכל מקרה. תנסי לשכתב את הסיפור מהתחלה אבל לא כמו דיווח חדשותי אלא כיאילו את רואה סרט אימה.
בנוסף, אל תכתבי מספרים בסיפור. תכתבי עשרים וחמש שנים במקום 25 שנים, למשל. זה הבדל קטן שנראה שולי, אבל זה משנה מיידית את התפיסה של הקוראים לגבי הסיפור.
אני חושבת שכדאי שתמשיכי להתאמן ולתרגל כתיבה וכך בלי לשים לב את תשתפרי. זה כמו בנות גמישות מדי שעושות שפגטים כל שנייה. חלק נולדות גמישות – וחלק צריכות להתאמן עד שהן מגיעות למצב כזה.
אני מחכה לראות את הסיפור הבא שתכתבי, גם אם הוא יהיה למטרת תרגול בלבד :)