מסלולים ישנים, שחקנים חדשים- פרק4
"אתם אורחיי הכבוד שלי, לא כמו הפעם הקודמת יהיו לכם חדרים במלון,אתם לא חייבים להתחרות, ואם אתם רוצים אתם מוזמנים" הוא המשיך.
הפעם הוא הצליח להלהיב אותנו מעט. חיוכים נפרשו על פנינו, והרענו בשמחה.
"מתאים לי עכשיו איזה בית מלון, אה קראש?"מרפקתי אותו ושאלתי אותו מאושרת.
הוא הנהן בחיוך, ואז דלתות הבתים נפתחו.
משלושה בתים יצאו נערות (מכל בית נערה) ומהבית האחרון יצא נער.
"אכפת לך להסביר להם את החוקים ואת השאר, קוקו?" וולו שאל אותי.
"בכיף!" אמרתי בחיוך תחמני מעט. כל הזדמנות לנאום בשבילי היא פרס.
"שלום כולם!!! אתם אולי לא יודעים אבל אני מכדור הארץ- בדיוק כמוכם. אני בטוחה שאתם מבולבלים, לא מבינים, מסוחררים… אז בואו ואסביר לכם!" פרשתי את ידי לצדדים והקהל הריע.
"היא תמיד ככה?" שאל וולו את קראש, והוא הנהן ומחה דמעה דמיונית מעינו.
הוצאתי לקראש לשון. אחים גדולים שטיפשים יותר ממך- זה דבר מעצבן!!!
"אז, כמו שהתחלתי לפני שקטעו אותי בגסות-" אמרתי מעיפה בקראש מבט מעוצבן, אך הפעם קטעה אותי אחת הנערות.
"לא קטעו אותך, את הפסקת לבד." היא אמרה לי, מתעסקת בשערה הכחול.
הוצאתי מכיס בטרנינג שלי פנקס ועט.
"שם?" שאלתי אותה בשעמום קל.
"דיי!" היא הכריזה בגאווה.
רשמתי את שמה בפנקס. "עוד פעמיים של התחצפויות כאלה ואת חוטפת".
"אבל…!" היא אמרה בכעס קל. הרמתי את מבטי והבטתי בה בעניין. היא מיהרה להשתתק.
"יפה. במקום הזה, אתם תתחרו על גורלו של כדור-הארץ. אם הוא יושמד או ימשיך להתקיים. לא לקטוע אותי" הוספתי בקול מעוצבן כשראיתי שהנער פצה את פיו. הוא סגר אותו והנהן. המשכתי בנאומי:
"אתם צריכים להתחרות בכל אחד מהעולמות הבאים: טרה, בארין, פנומנה וטקנה. בכל אחד מהם, יש שלושה מסלולים רגילים ושלב בוס. בשלב הבוס אתם מתחרים באלוף של אותו העולם. צאו לדרך!!!" צרחתי. ארבע מכוניות קארטינג כחולות צנחו מהשמיים, והנערים מיהרו להיכנס לתוכן. הם נהגו במהירות עד לשער הראשון, שייקח אותם לעולם הראשון, טרה.
פיהקתי.
"יהיו תחרויות בינכם, ולבסוף גם איתי. המנצח בכל הטורנירים, יזכה בגביע" וולו אמר. עיניי הבריקו.
"אני אזכה בגביע!" הכרזתי.
צחוקים נשמעו.
"את? ילדה תזכה בגביע?! כל כך מגוחך!!!"
"מה היא חושבת שהיא, סופרוומן???"
"חבל, דווקא יש לה פרצוף יפה…"
הסמקתי קשות.
"אני אזכה בגביע!!! אני עוד אראה לכם!!!" צעקתי בזעם.
התחלתי לרוץ לעבר אותו השער, המוביל לטרה. הצחקוקים החלו לדעוך.
קפצתי אל תוך השער, ומערבולת של צבעים עטפה אותי…
תגובות (2)
המשך! לעזאזל עם מחסומי כתיבה!
אני שונאת מחסומי כתיבה.