הכאב תמיד נישאר גם עם הכל ניגמר-פרק 2

אחרי כמה דקות של שינה הרגשתי שמישהו התיישב לידי.
חשבתי שאולי זאת שירה אז לא קמתי ואז נזכרתי שהיא שונאת לשבת מאחורה
וגם הריח של הבושם לא היה נשי במיוחד…הרמתי את ראשי ופקחתי את עיניי ונדהמתי ליראות שיושב לידי
איזה ילד שאני לא מכירה אבל את האמת הוא היה נירא ממש לא רע…היו לו עיניים כחולות ים ושיער שחור עם פוני כמו שלי*~* קלטתי שהוא גם בוחן אותי מכף רגל ועד ראש.
'למה התישבת לידי?'שאלתי אותו בקול שקט ועייף
'אה מצטער לא היה מקום וראיתי רק לידך אחד'אמר
אחרי כמה דקות המורה נכנס והתחיל עם השטויות של תחילת שנה.
'טוב תלמידים רובכם מכירים משנים שעברו וחלקכם לא ברוכה הבאה לחדשים תרגישו כמו בבית'אמר המורה.
לא ממש הקשבתי כי הייתי עסוקה בא לקשקש על הדף ואז פתאום ההוא שהתיישב לידי אמר'אגב קוראים לי רון ולך?' 'בר' עניתי לו בשקט 'נעים להכיר בר….' הוא בא להמשיך את המשפט וקטעתי אותו באמצע 'אם אתה כבר יושב פה לפחות אל תדבר' אמרתי עצבנית ,כולם יודעים שאני שונאת לדבר ובעיקר שיושבים לידי.
אחרי שעתיים של הכרויות וחפירות של המורה נישמע הצלצול 'סוף סוף' מלמלתי ויצאתי מהכיתה לעבר העץ אני תמיד יושבת על העץ הזה הוא יפה גדול ומאז שהגעתי לפה אני עולה עליו כדי לצייר,לחשוב,לנוח.
תיפסתי על העץ והתיישבתי על הענף הוצאתי מחברת ועפרון וציירתי.
אחרי כמה דקות שירה ושלי באו הן תמיד יודעות איפה למצוא אותי,, ויש התחילו עם השטויות שלהן
'בר יואו איזה כיף לך החתיך החדש יושב לידך האהא ' אמרה בהתרגשות שלי
'בר איך הוא נחמד,מציק,חמוד נונונו שפכי' אמרה שירה
'אל תשאלו אותי…אין לי מושג ולא אכפת לי' אמרה בר בקרירות
'אל תגידי שהשתקת אותו על ה שניה הראשונה שהוא ניסה להתחיל שיחה..'אמרה שירה עם הרמת גבה
'בידיוק כך עשיתי' ענתה לה בר עם חיוך מרושע.
~בסוף היום~
נשמע הצלצול של סיום היום כולם רצו לחדרים שלהם וחלק לבריכה והחדרי כושר או לחצר..
בר קמה כדי לצאת ורון עזר אותה ושאל 'למה את ככה עלי?' הרמתי גבה ושאלתי 'איך ככה?'
' את כאילו לא רוצה שאני ישב לידך ואת לא רוצה לדבר איתי ' אמר בקול עדין
' כי אני שונאת שמתיישבים לידי זה אחד שתיים אני תמיד ככה זה לא אישי ' אמרתי והמשכתי בדרכי
בדרך חשבתי לעצמי 'למה לעזאזל הוא צריך שאני ידבר איתו וימצא לו חברה וזהו יהיה לו אם מי לדבר…
פתחתי את דלת החדר שלי ושל שיר וראיתי פתאום את……………………………….