קטע לאדם אהוב

איך שראיתי אותו, חיבבתי אותו.
אמרתי לעצמי:" אליו- אני חייבת להתחבר."
לא באופן הרומנטי, חלילה; אבל הוא כזה טיפוס מקסים, שאני פשוט אהיה טיפשה גמורה אם לא אנצל זאת.
אבל זה כמו לקפוץ על סלעים גדולים בעלייה תלולה.
אני קופצת ומשתדלת, אבל גם לא משתמשת בכל הכוח כדי לא לבזבז אנרגיה וכדי לא ליפול כמעט מיד.
אני חושבת שהזמן יעשה את שלו. אם נישאר יחד בשנת שירות- זה כבר יקרה מאליו.
אבל אם לא- אני אוציא את עז ההרים שבתוכי ואז כן אשתמש בכל הכוח.
אז אולי אפול, אולי זה יהיה מביך מאוד, אבל אם אני עז הרים- אשתמש גם בקרניים.
אנגח בו בעדינות (או אפילו בכוח) וארמז לו:" היי, למה אנחנו הרבה זמן ביחד ולא חברים מספיק קרובים?"
אבל דימויים קטסטרופליים זה הרגל מגונה.
ואני סומכת עליו ועל עצמי שעוד נתחבר.