ריקוד החיים.
בשמלה פרחונית צהבהבה,
בה-בה-בה!
מצוידת בחלום, את ביתה היא עזבה.
היא יצאה אל העיר הגדולה,
לה-לה-לה!
בליבה מקוננת משאלה.
היא דילגה בין גבעות בלי דאגה,
גה-גה-גה!
פיזזה וריקדה בלי הפוגה.
במוחה ניקרה מחשבה,
בה-בה-בה!
"אני הרקדנית הכי טובה!"
היא חלמה על פרסום ושמחה,
חה-חה-חה!
היא תרקוד את דרכה אל הצלחה.
ובעיר חכתה לה עבודה,
דה-דה-דה!
שם תרקוד ותסיים בקידה.
היא רקדה ורקדה ורקדה,
דה-דה-דה!
וכולם הריעו לכבודה.
היא חזרה אל ביתה מרוצה,
צה-צה-צה!
היא חצתה את הכביש בריצה.
ולפתע, מאחורי פינה,
נה-נה-נה!
הגיחה משאית שמנה.
זה פגע בה ללא אזהרה,
רה-רה-רה!
בשמלה אדמדמה פרחונית נקברה.
נערה חולמנית ותמימה,
מה-מה-מה!
הותירה מאחור את חלומה.
את ריקוד החיים היא רקדה,
דה-דה-דה!
את כולם היא ריגשה ונקברה בודדה.
אל נשייה היא ירדה בלי תקווה,
ווה-ווה-ווה!
ואבוי, איזו אכזבה.
תגובות (21)
שיר מקסים…
תודה
בהחלט משקף את החיים.
שיר מקסים, מאוד אהבתי. בעיקר את זה שהוא אומר שחלומות בדרך כלל מתנפצים, ולא מתגשמים.
אתה מדבר על תהום הנשייה? (יש מצב שטעיתי בשם אני לא זוכרת את זה כל כך) קראתי על זה ב״אשמת הכוכבים״. כן טוב זוהי תמצית החיים, היו לך ספקות?
שועל נחמד, תראה, זה שחלומות מתנפצים זו לא בדיוק הנקודה. הנקודה היא שגם אם הם מתגשמים לאורך חייו של האדם, בסופו של דבר, הם יורדים איתו לקבר. והיות וכול בני האדם נועדו למות, ללא יוצא מן הכלל, סוף כול החלומות לרדת אל הקבר איתם. כך שחלומותיינו, בדיוק כמו חיינו, נועדו לאכזבה.
שקד (מה קורה, אחת שועל, אחת שקד?! מה זה ארץ עיר?! אתם רוצים גם מאכל באות שין?!), נשייה זה שכחה, ותהום הנשייה הוא ביטוי נפוץ לתיאור המצב שבסוף החיים, או דברים דומים. וספקות, עדיין יש לי, וכנראה שתמיד יהיו לי. כי החיים עלולים להיות סתם טעות חסרת כול משמעות, ועלולים גם להיות יצירה מתוכננת, כך שמהותם משתנה בהתאם, והעניין הוא שאף אחד לא יודע מהו מקור החיים, כלומר, נכון שהקונצנזוס המדעי הוא על אבולוציה וביואמגנזה, אבל הוא יכול בעוד עשר שנים להשתנות ל"יצירה על ידי חייזרים" ועד כמה שזה נוגע לי, החיים יכולים להיות גם מחשב על ענק, כשבני האדם נושאים את הקוד שלו, או חורים בפרוסת גבינה קוסמית, שבני האדם גורמים להיווצרותם באמצעות המחשבה, ככה שתמיד יש ספקות וכנראה שתמיד יהיו.
מה שבטוח הוא שתמיד תצא לי תגובה ארוכה, כי אני אוהב לחפור.
השיר מקסים.
יש בו משהו שמצליח להעביר את המסר שכתבת אפילו טוב יותר, החזרה על ההברות טובה לא רק בשביל המנגינה, היא מציגה את הניגודיות בין השמחה, הריקודים, החלומות שלה לבין המוות בסוף. כמו הכל על אותה סקאלה, דבר שמעביר את פשטות החיים, כמו שכתבת. רוקדים, מתים, נשכחים. פשוט תלוי מה עושים בזמן בו אנו חיים ואיזו משמעות אנחנו מעניקים לדברים.
בר, המנגינה של השיר באמת אמורה להיות שמחה, הכוונה הייתה לעשות את השיר קליל, למרות התוכן המלנכולי, ובכך להעביר את הפשטות וחוסר המשמעות של הכול.
ולגבי "תלוי מה עושים…" אני כמובן לא מסכים איתך, אני חושב שלא משנה מה עושים, הכול עובר, חולף ונשכח, גם מפעל החיים העצום ביותר, סופו להפוך ללא רלוונטי.
"לכול זמן ועת, לכול חפץ תחת השמיים… עת ללדת ועת למות".
מאכל באות ש'…
שוקולד!!!
תודה לך, ריקי. היית מועילה ביותר. יש לך עוד משהו לומר? חחח
שמי הוא אינו באמת ריקי, אלא אורי.
ואני אוהבת להיות מועילה, כפי שאתה יכול לראות כבר הגבתי מקודם (ראשונה!!! אפשר שקל? אני רוצה שוקולד).
אני שועל נחמד. יאי לי.
דומם באות ש'… שולחן.
ארץ באות ש'… שוודיה.
עיר באות ש'… שנחאי.
בן באות ש'… שי.
מקצוע באות ש'… שפריטל (מקצוע חדש, מי רוצה לעבוד בו?)
בכל מקרה, אולי לא התכוונת להראות שחלומות לא מתגשמים, אבל זה מה שראיתי.
אני מאוד אוהבת את הרעיון של השיר, את המסר. מקסים פעם שנייה.
אורי, את משהו את… הייתי מביא לך שקל, אבל אני לא יכול כרגע.
ודי עם הארץ עיר! זו הייתה בדיחה למען השם! (כי שועל ושקד, שניהם שמות בשין, של צמח ושל חיה.) והיא לא מצחיקה יותר…
אוקי, השקל אחר כך, אין לי בעיה גם עם עשר אגורות.
ואעדיף אם תקרא לי ריקי.
נ.ב:
אני מנגנת על העצבים
לכך שאת מנגנת על העצבים כבר שמתי לב
היי!
שקל זה גם בשין!!!
את עדיין כאן?!
לא, סתם נזכרתי פתאום.
הלכתי -,- אם אתה מתעקש, דניאל.
גם אני פה.
תגידו, מה קורה פה? כמה זמן אתן כבר כאן?
אני לא רוקד, אני רקדן איום ונורא. במקרה שלי זה חושב. אבל אני מבין את הכוונה. כל הרעיון בחיים הוא (למי שמבין אותם) לנסות ולגרום שייזכרו אותו כמה שיותר אחרי המוות שלו, או (למי שלא מבין אותם) לחיות אותם כמה שיותר טוב.
או שאין רעיון… זה יותר נראה לי. כי בסופו של דבר, גם אם ימשך יותר מזמנו של האדם עלי אדמות, גם הזיכרון הוא זמני וסופו לכיליון.