אתם לא חייבים להגיב, ואם תקראו עד הסוף גם תבינו למה ( אבל אם תרצו להגיב אני לא אאסור עליכם…זה ישמח אותי מאד, באמת…)

בס"ד

מי קובע אם אתה שווה או לא, וכמה?

לפעמים לומדים בחיים דברים מעניינים.
גם אני למדתי משהו, וזה המשהו:
"אל תחכה שאחרים יתנו לך מחמאות,
תן אותן לעצמך"…

אני חושבת שהמשפט הזה נכון וחשוב לחיים.
למה אנחנו רוצים מחמאות? כדי לקבל אישור שאנחנו מוצלחים, יפים, כותבים יפה (…)
נכון?
ואם מישהו לא נותן לנו מחמאה, או להיפך- נותן לנו ביקורת, (בצורה עניינית, או בצורה פוגעת) –
האם זה אומר שאנחנו לא מוצלחים?

שאלת היגיון קצרה:
קראו את המשפט וענו על השאלה שלאחריו:
המשפט: "יוסי לא אוהב תפוחים".
שאלה: האם ניתן להסיק מן המשפט שתפוחים לא טעימים?
תשובה: ענו בעצמכם…

אם אתה טוב- אתה טוב בכל מקרה, ואם חלילה להיפך- המצב לא ישתנה אם מישהו יחשוב אחרת, נכון?

עוד סיפור קטן: (ל א אני המצאתי)
מרצה מפורסם הוציא באמצע ההרצאה שטר של מאה דולר מכיסו.
"מישהו רוצה את השטר הזה?" הוא שאל.
האנשים הביטו בו בתימהון, אך הוא אמר שוב:
"מי שרוצה את השטר הזה שיצביע. זה שטר אמיתי".
כל האנשים באולם הצביעו. (אולי חוץ מאלה שישנו…)
"עכשיו", אמר המרצה, "שימו לב"…
למול עינהם הנדהמות של האנשים הוא קימט את השטר, זרק אותו לרצפה, ודרך עליו ברגלו.
"האם עדיין אתם רוצים את השטר?" שאל, וקולו העמוק הדהד באולם.
כל האנשים הצביעו.

שטר של מאה דולר ישאר שטר של מאה דולר גם אם יקמטו אותו וידרכו עליו וירקו עליו וישימו אותו בבוץ. הוא עדיין ישאר שווה מאה דולר. גם אם איש לא יעריך אותו וכולם יבוזו לו- זה לא יקח ממנו את הערך שלו.

אותו דבר בדיוק:
יכולים לדרוך עליך, לרמוס אותך, לירוק עליך, לבזות אותך ולהשפיל אותך עד עפר.
יכולים גם לשתוק שתיקה של אדישות או חוסר הבנה.
זה לא ישנה את הערך שלך.
הערך שלך הוא בתוכך, ואיש לא יוכל לקחת אותו ממך, לא משנה איך יתייחסו אליך.

תזכרו את זה טוב. זה כלל חשוב מאד מאד לחיים.

כי אתם שווים הרבה הרבה יותר ממאה דולר!!!!