הסוד של מלסיה -פרק 9
ישבתי במשרדי כשניירות פזורים סביבי. כמה אנשים ישבו בשולחן לידי והעלו רעיונות.
"אז מה אתה חושב? אתה הרי יודע על הסוד הזה יותר טוב מאיתנו." איש בעל שיער קצר ושעון צד צמוד לחולצתו הביט בי. נאנחתי בעייפות. "זה לא כזה פשוט ג'ארי. אני מדבר פה על משהו שקרה מלפני שנים. בכל אופן, דיברת כבר עם דר. סמית'?" שאלתי אותו. בדיוק באותו רגע איש שעון על מקל הליכה נכנס לחדר.עיניו האפורות נראו עייפות ובשערו כבר לא נשארה טיפת צבע. "אני כאן," אמר בקול צרוד מעט. "אני מצטער לאכזב אותך אך אני לא יודע מה קרה לנסיכה.הפרעות הרעש שהיא שומעת, הקולות, אין לי הסבר לזה." הוא התיישב בכבדות על כיסא לצידי. "זה חמוד עד כדי כך? אנשי הארמון מסתירים את מצבה מטעם כבוד, אך זה באמת מצדיק זאת?" הוא הביט בי במבט כמעט לא מאמין. המלכה הסתירה זאת גם ממני, עד לאחרונה, רציתי לענות לו, אך לא יכולתי. אחרת איך יאמין לי?
"העניין עכשיו הוא לעזור לנסיכה. אם יקרו התפתחויות שתצטרכו לדעת עליהם, אתם תדעו." ידעתי שהם לא ממש מרוצים מכך, אך הם סומכים עליי.
"עכשיו, מה אתם יודעים על הסיפור העתיק?" שאלתי בסקרנו. יש שתי גרסאות לסיפור. רק מעטי מעט יודעים את הגרסא האמיתית.
"את הסיפור הידוע," הם ענו. אה, כלומר את הגרסא המומצאת, חשבתי בגיחוך. לא יכולתי לספר להם את כל הסיפור, אך אין סיבה שהם לא ידעו חלקים ממנו.
"הסיפור ההוא לא כל כך נכון. תנו לי לספר לכם את הסוף." הם מחו אך הסכימו. נראה שהם חושדים קצת, הרי קשה להאמין שהמלכה שיקרה.
"הסיפור הידוע מסתבך מהחלק שהיא מוסרת לו את הטבעת. הם אומנם כן מתחתנים, אך לטבעת יש היסטוריה משכבר ימים."
הטבעת היתה שייכת לראשונה לאישה צעירה.לא הרבה יודעים, אך ממנה יצאה המלכה הראשונה."
"רגע, איך אתה יודע את כל זה?" חקר אותי אחד האנשים שישב בסוף השולחן.
"זה חלק מין העבודה שלי. המשפחה שלי קשורה במשפחת המלוכה של מלסיה זה זמן רב." עניתי קצרות. "בכל אופן, כשהנערה היתה הרה, היא ענדה את הטבעת. מסתבר שלטבעת יש כוחות מאגיה כלשהם, אך אז היא לא ידעה זאת. כמה שנים לאחר שהיא ילדה היא חלתה ומתה. האב נשאר וגידל את הילדה לבדו, אך גם הוא מת והילדה נשארה לבדה, כשהטבעת היתה הנכס היחיד שלה.
ומשם הכל מתגלגל והיא נעשית מלכת מלסיה והכל, אך הטבעת נשכחת ונעלמת." אני עוצר מעט כדי לראות אם הם הבינו הכל. תחילה היה מבט תמוה על פניהם, אך לאחר מכן נראה שהם הבינו לאן אני חותר. "אז חלק מאמא של ניורה נשאר בטבעת, כמו שאריות הנשמות של אלו שהחזיקו את הטבעת לפניה…" ג'ון אמר את שחשב. הנוכחים בחדר נרעשו. "אז אתה טוען שהנשמות שבטבעת מחפשות גוף ולכן הן נטפלות אל הנסיכה?!"
"הבנת אותי נכון," עניתי בשלווה, למרות שהייתי בדיוק ההפך.היה כמובן עוד חלק לסיפור, אך זה כבר לא עניינם.
"אבל הנסיכה לא עונדת שום טבעת," תמהה דר. סמית'.
"נכון, היא לא, אבל הנכס של הממלכה נכתב לא מזמן על שמה. תנסו להיזכר, מה קרה לאיש ההוא מהסיפור כשהוא היה בלי בטבעת שלו?האצתי בהם. הם התמקדו בשאלה הזו.
"הוא הזדקן! האיש הזדקן וחלה!" קרא ג'ארי בחלחלה.
"הטבעת לא בוניה לשמש כטבעת נישואים. מרגע שניורה התקדשה בטבעת הזו היא נקשרה בחיים שלה, מאכלת אותם לאט לאט.
הטבעת נמצאת בנכס הממלכה. לפני שאמא של אמבר מתה, היא היתה חולה נכון? ואחרי שהיא מתה הנכס עבר לשמה של אמבר, נכון?…" הוכחתי להם את האמת.
"הו מלכתי הדגולה… חרפה על המלכות! אנחנו לא יכולים להשמיד את הטבעת הזו או משהו? איננו יכולים לתת למלכה למות, ובטח שלא לנסיכה!" הוא נרעש וחבט באגרופו בשולחן.
"איננו יכולים. הטבעת היא כבר חלק מהמלוכה. הרבה ניסו להשמידה אך היא תמיד שבה והופיעה." אמרתי. קמתי ממקומי ופסעתי בחדר. "יש משהו שאולי יכול לעבוד. תשאירו את זה לי. אני כבר אנסה אותו על גווין בעצמי." היה שקט לכמה דקות. "משוחררים," מלמלתי. נדתי לעברם בראשי ויצאתי מהחדר.
אני יכול לעזור לה, כן, זה חייב לעזור לה. הרי החצי השני של הטבעת נמצא אצלי, ואני יודע מה לעשות.
תגובות (1)
טבעת עם כוחות מאגיה *~*
יאאאאאאא סיפור מושלמוש ^^^ מחכה להמשכוש ^^^^