כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק כפול 25+26

פרק 25
~נ.מ מורין~
״אהבה שלי די אל תבכי…״ הוא אמר אלוהים כמה שהתגעגתי אליו… הוא קירב אותי לחיבוק בהתחלה נרתעתי אבל אז חיבקתי אותו בחזרה, הייתי צריכה את החיבוק הזה התגעגעתי אליו לריח שלו לחום שלו… אלוהים מה עשיתי?!
החלטתי לגמור עם זה ולהגיד לו שאני אוהבת אותו. רציתי שחזור להיות ביחד.
״תקשיב… אני אה… אני צריכה להגיד לך משו..״
״דברי״ הוא חייך את החיוך הכובש שלו ונמסתי על המקום.
״אני אוהבת אותך.״
הוא שתק ואז חיוך התפשט על פניו.
״תראה אני יודעת שאני נפרדתי ממך אבל עשיתי טעות! למרות מה שעשית לי אני לא מפסיקה לחשוב עלייך אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי… פשוט תגיד לי אם יש סיכוי שנחזור או לא…״ נשמתי עמוק
״אני שמח שאמרת את זה״ הוא אמר
״וזה אומר ש?״ שאלתי מבולבלת
״שאני אוהב אותך ואני כלכך רוצה לחזור אלייך…״ הוא אמר אבל לפני שהוא הספיק לגמור את המשפט נישקתי אותו.
הוא התנתק ממני
״אלוהים כמה שהתגעגעתי לנשיקה הזאת אבל…״ הוא אמר
״אהבה שלי הינה אתה חיפשתי אותך בכל מקום!״ איזה בלונדה אחת קטעה אותו והתקרבה אלינו, זאת הייתה מאי. היא התיישבה עליו ונישקה אותו.
מה לעזאזל? מה הזונה הזאת עושה פה ולמה הוא נותן לה לנשק אותו?!!!
״מאי חכי שנייה..״ הוא אמר כשהם התנתקו
הדמעות איימו לפרוץ
״זה בסדר הבנתי.״ אמרתי וברחתי משם כמה שיותר מהר
בדרך נתקלתי במישהי ״חתיכת כלבה תסתכלי לאן את הולכת!״ צעקנו ביחד מתוך רפלקס התעלמתי ממנה ויצאתי החוצה לאחד הספסלים והתחלתי לבכות…

פרק 26
~נ.מ קורל~
״את לא באה וזה סופי״ ליאור צעק עליי.
״נו אבל למה? זה לא פייר! אני רוצה להכיר ילדים חדשים אני….״
״לא זה לא.״ הוא קטע אותי ויצא. אני שונאת את האח הזה חושב נמאס לי שהוא אבא שלי.
התקשרתי לחברה שלי
״אז הולכים?״ שאלתי
״הוא הסכים לך ללכת?״
״כן״ שיקרתי
״די תשבעי!״ היא אמרה בהתרגשות
״טוב נוו הוא לא נתן לי אבל מי הוא שיגיד לי מה לעשות״ אמרתי
״אמרתי לך שאני חולה עלייך?״
״רק איזה מליון פעם עכשיו יאללה אנחנו צריכות לזוז.״ אמרתי וניתקתי.
***
״חתיכת כלבה תסתכלי לאן את הולכת!״ צעקנו ביחד מתוך רפלקס ואז היא פשוט הלכה, הסתובבתי כדי ללכת וכימעט דרכתי על משהו, זה היה הפאלפון שלה כניראה שהוא נפל כשהיא התנגשה בי. ניסתי לקרוא לה אבל היא כניראה לא שמעה והמשיכה ללכת.
חיפשתי אותה בכל מקום עד שהתייאשתי ויצאתי החוצה.
זיהיתי אותה מרחוק היא ישבה על אחד הספסלים התקרבתי אלייה
״הפלת את זה כשהתנגשת בי…״ אמרתי והושטתי לה את הפאלפון
״ת… תוד.. תודה״ היא אמרה וניגבה את הדמעות.
״מה קרה?״ שאלתי והתיישבתי לידה
״כלום״ היא ענתה והמשיכה לבכות
״את בטוחה שאת לא רוצה לספר?״ שאלתי
״כן…״ היא ענתה וקמתי ללכת
״חכי, אני יספר לך..״ היא אמרה כניראה שהיא הייתה חייבת לפרוק אתזה.
היא סיפרה לי על חבר שלה ועל איך הוא בגד בה היא סיפרה לי על הכול פשוט. הרגשתי כאילו אנחנו חברות איזה שנים.
״די מה את שמה עליו. תאמיני לי יש עוד הרבה דגים בים!״ אמרתי מנסה לעודד אותה.
״את לא מבינה איך אני מעריכה את זה שהקשבת לי… בחיים לא נפתחתי ככה, אני מרגישה כאילו אנחנו חברות הכי טובות או משהו ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לך.״ היא אמרה
״קורל, אני חדשה באזור״ אמרתי וחייכתי
״מורין״ היא אמרה וחייכה
״את יודעת אולי יש סיכוי שבאמת נהיה חברות אע?״ שאלתי והיא צחקה
״קורל לא אמרתי לך ללכת הביתה?!״ שמעתי את ליאור אומר מאחוריי.