אהבה ראשונה פרק 4

פרק 4:
כל אחד מאיתנו ברח לפחות פעם אחד מהבעיות שלו,אפילו שזה לא הפיתרון.
—
עבר שלוש ימים מאז אותו היום ומישל עדיין בוכה על כך.הכאב שלה לא עובר ועם זאת לא נחלש,רק מתחזק יותר כשהיא חושבת את הסיבות לכך שניקיטה אמר עליה את מה שהוא אמר.כל התשובות שלה הגיעו לאותה התוצאה:ניקיטה שונא אותה…
בכל פעם שניקיטה מתקרב אליה כדי לדבר איתה על מה שקרה,היא פותחת שיחה עם מי שלידה ובכל פעם שניקיטה קורא לה בהפסקות,היא מעמידה פנים שהיא לא שמעה אותו.
העמדות הפנים והבריחה רק מכאיב לה יותר,אבל היא מעדיפה לעשות זאת מאשר לשמוע עוד מילים מכאיבות מהפה של ניקיטה,הרי אין שום סיכוי שהוא יגיד שזה שקר כי זה לא שהיא שמעה את זה ממישהוא אחר אלא ממנו,לכן זה לא אפשרי.
—–ביום הרביעי–בכיתה בבית הספר—
"מישל?." שאלה המורה לאזרחות כשהיא מנסה לגרום למישל להקשיב לה במקום לחלום בשעור.
"כן המורה?." שאלה מישל בקול חלש אחרי שהיא שמה לב שהמורה מדברת איתה.
"שאלתי אם מי את עושה את העבודת ההגשה." אמרה המורה לאזרחות בחוסר סבלנות.
"….אני לא יודעת…הייתי צריכה לעשות עם נטלי,אבל היא לא תבוא שבוע לבית הספר כי היא טסה לקנדה…וכל השאר כבר יש להם עם מי לעשות את העבודה" אמרה מישל ונאנחה.
"אז……למי אין בן זוג עדיין?." שאלה המורה את הכיתה.
המורה הסתכלה לראות מי מצביע וראתה אחד.
"מה ניקיטה,אין לך לעשות עם אף אחד?." שאלה המורה בהתפאלות.
"….לא,אלכס חולה וכל השאר כבר מצאו עם מי לעשות." ענה ניקיטה והסתכל על מישל.
"אלכס חולה אהבה." זרקה תלמידה וכל הכיתה התחילה לצחוק אחריה.
"טוב אז…בגלל שלשניכם אין בן זוג לעבודה,אתם תעשו ביחד." אמרה המורה אחרי שהכיתה נרגעה.
מישל נקפאה.היא לא ידעה מה לעשות,הרי היא לא יכולה לבקש מהמורה לעשות לבד את העבודה כי היא לא תתן.
"נטלי מצאה את הזמן מתי לטוס." אמרה מישל בליבה ונאנחה מעייפות נפשית.
"תשבו בזוגות!." דרשה המורה מכל הכיתה.
כל הכיתה קמה והתיישבה ליד בני הזוג שלהם.מישל בהה בניקיטה והוא בה בחזרה.
"אנחנו נתחיל לעשות את העבודה בזמן שנותר לנו,אבל את מה שלא תספיקו אתם מסיימים בבית.את העבודה אתם צריכים להגיש בעוד יומיים ומי שיאחר להביא אותה,אני אוריד לו את הציון." אמרה המורה בקול רם כדי שכולם ישמעו אותה ולא יגידו שהיא לא אמרה את זה.
כולם התחילו לחשוב על הנושא שהם רוצים לעשות את העבודה.מישל החליטה שהיא לא הולכת למה שקרה,להרוס לה את הציון ואת העבודה אז היא התחילה לשאול את ניקיטה שאלות על הנושא שהוא רוצה לעשות עליו את העבודה.ניקיטה אמר שהוא רוצה לעשות על הזכות לשיוויון והתחיל להסביר את הסיבה לכך.הוא אמר שלדעתו כולם שווים ושצריכים לקבל אותם כמו שהם.מישל נדהמה מאופן הדיבור שלו ומהאש שהופיע בעיניו.אחרי שהוא סיים את דבריו ומישל אמרה שזה רעיון טוב,נשמע היה צלצול להפסקה.
"אתה בא?." שאל רון את ניקיטה כשהוא סיים לשים את הדברים שלו בתיק והוציא כסף כדי לקנות לעצמו קולה מהקפיטריה.
"כן,אני עוד מעט בא." ענה ניקיטה והסתכל על מישל.
רון שראה זאת,יצא מהכיתה וסגר את הדלת אחריו בחוזקה.אחרי שמישל ראתה שהיא וניקיטה לבד בכיתה,היא ניסתה לצאת גם היא,אבל ניקיטה אחז בידה ולא נתן לה ללכת.
"אנחנו צריכים לדבר." אמר ניקיטה והסתכל עליה בעיניים מתחננות.
"אין לנו על מה לדבר." אמרה מישל ומשכה את ידה חזק מהחוזקה של ניקיטה.
ניקיטה עזב אותה.מישל מיהרה לצאת מהכיתה,אבל כשהיא אחזה בידית של הדלת וניסה לפתוח אותו,הוא נפל לה מה שגרם לידית שבצד השני של הדלת ליפול גם.
"לא,זה לא קורה לי." אמרה מישל והסתכלה על הידית שעכשיו ביד שלה.