טירוף ממכר

לפגוע בעצמך, רק קצת בשביל להרגיש את הכאב.
לטלטל את הראש רק כדי לנסות להשתחרר מזה, משהו שממילא לא יצליח.
לראות את הסימנים האדומים על עורך, ולא להתרגש מזה, להפך, לרצות לראות אותם שוב.
להרגיש את הורידים שלך פועמים, את הלב, את הצבעים.
להרגיש את המערכת העצבים משתלטת עלייך, הופכת אותך למישהו אחר.
מישהו מודחק.
להתמכר לרגש המוזר הזה, זה פתאום נראה לך כיף.
פתאום אתה מרגיש שזה עוזר לך להוציא את כל הכעס והעצבים, למרות שיש עוד מליון עצות שנתנו אחרים.
תמיד ללכת נגד הזרם.
הידיעה הזאת שאף אחד לא יודע על זה מדרבנת, כאילו אומרת "מה אכפת לך? זה לא שמישהו מודע לכך ויעצור אותך…"
החוסר רגיעה הזה שמטריף אותך.
הרצון להיות בשקט אבל לא לסבול אותו.
הרצון להיות בסביבה רועשת אבל לא להצליח להתמודד איתה.
הטירוף.
הפחד.
הידיעה שאתה עושה משהו לא נכון בלי יכולת לעצור.
זה בוער, חותך אותך, שורף את נשמתך, את כולך.
ההשפעה הזאת שיש לזה עלייך, היא כבר כמעט בלתי הפיכה. ניסית את זה, ניסית אחר, אבל זה כלום, שום דבר לא עוזר.
מראה דם פתאום ממכר, ואז השקט הבלתי נסבל.
החושך המטריד למרות הידיעה העמוקה שעכשיו שמש.