"אהבה ראשונה"

פרק א'

אהבה ראשונה

ברח' ז'בוטינסקי בת"א שוכנת גימנסיה "הרצלייה" מזה שנים רבות ונקראת בפי כולם "הגימנסיה".

יעל ילדה יפהפייה, נכנסה לתוך החצר הענקית של הגימנסיה , פעם ראשונה כשהיא עולה לכיתה ז', כלומר "חטיבת הביניים". 6 השנים הראשונות למדה בבית ספר "גרץ" בת"א , ושם הרגישה כמו "דג במים" היו לה חברים וחברות למכביר ואף הייתה מאד מקובלת.

הבקר בגימנסיה היו לה חששות ואפילו פחד, האם תסתגל, האם תשתלב בין התלמידים, ולצערה 2 חברותיה הטובות ביותר, נרשמו ללמוד בתיכונים אחרים, כך שהיא לבדה, וצועדת לעבר הבניין הענק , עם ילקוט גב חדש, כלי כתיבה, קלמר מהמם, וקצת חששות.

בהיותה בתוך האולם נשמע הצלצול ויחד עם המון המון תלמידים ותלמידות גם היא חיפשה באיזה חדר נמצאת כתה ז' 1. לשמחתה בחדר הראשון , היה מוצמד פתק גדול "ברוכים הבאים ל-ז' 1. יעל נכנסה לכתה, ולאחר שהעיפה מבט ימינה ושמאלה אולי היא מכירה מישהו התברר שלא. השולחנות וכסאות התלמידים היו מסודרים בטורים ובכל שולחן ישבו 2 תלמידים , ולא כפי שהיה בבית ספר העממי שולחנות שמסביבם ישבו 4 תלמידים.

המקום הפנוי היחיד שראתה היה בספסל הראשון ששם ישבה ילדה והיא התיישבה לידה.

הרעש וההמולה שהיו בבית ספר "גרץ" כאן בגימנסיה היו מאד מינורים, ולפתע חשה כמה אהבה את הרעש ההוא".

לכיתה נכנסה מורה די מבוגרת, סגרה את הדלת והציגה את עצמה "שמי לאה ואני אהיה המחנכת שלכם, וכמובן אני מקדמת את כולכם בברכת ברוכים הבאים "לחטיבת הביניים" כאן בגימנסיה. אני בטוחה שכולכם מרוגשים, וזאת בשל העובדה "שבית הספר היסודי" היווה עבורכם "כעין חממה" הכל היה במינון נמוך בהרבה, אך אל דאגה , אני בטוחה , שתוך זמן קצר תתרגלו , ותהנו מאד מהשינוי ומהתחושה שאתם בוגרים.

לפני שאמשיך אמרה לאה אשמח מאד לענות באם יש לכם שאלות? אחת התלמידות שישבה בטור שמקביל ליעל הרימה את ידה וביקשה לומר: כן אמרה המורה מה שמך? שמי דנית ושאלתי היא : מתי הפסקת האוכל"? כמובן כולם פרצו בצחוק, ודנית הסבירה, שביומה הראשון בכתה א', כולנו היינו בלחץ ופחד, אחד התלמידים ביקש את רשות הדיבור ושאל "מתי הפסקת האוכל" וכך "נשבר הקרח" וחשנו "כאילו" כייף כזה. דנית המרה לאה אני מאחלת לך שגם כשתגיעי לחטיבה העליונה "תשברי "כאילו"את הקרח עם השאלה המתוקה הזו.

המורה שאלה באם יש למישהו עוד שאלה"? וילד מהספסל האחרון קם ואמר שמי יובל ורציתי לשאול מתי הולכים הביתה"? כמובן שכולם צחקו גם לגבי השאלה של יובל, ואז המחנכת המשיכה להסביר לתלמידים, את מה שצפוי להם במהלך השנה. יהיו לכם הרבה מאד מורים מקצועיים , ואני למעשה אהיה בכתה רק 4 שעות שבועיות כשביום שישי יש לי שעתיים רצופות ואזי נמשיך להתלוצץ.

המורה לאה המשיכה וסיפרה על ההקבצות באנגלית ובמתמטיקה וייעצה להם לא להתבייש להיות בהקבצה ב' או ג' באם הידע שלכם לא מספיק גדול. לפתע נשמע הצלצול "הגואל" וכולם יצאו למסדרון וממנו לחצר הענקית.

יעל הייתה לבדה בחצר, וחשבה על בית ספר "גרץ" כשניגש אליה יובל ושאל אותה לשמה. שמי יעל ענתה לו. "מאיזה בית ספר הגעת ?" מבית ספר "גרץ" השיבה לו ואתה ? אני מבית ספר וייצמן ביפו. וואו למדת ביפו? כן, כי שם גרנו אך השנה עברנו לגור בתל אביב, ואז ההורים שלי התעניינו לאיזה חטיבת ביניים כדאי להירשם ורבים המליצו על "הגימנסיה"

יובל המשיך לשהות ליד יעל ושאל אותה"? למה את עצובה יעל"? כי אני מרגישה בודדה,!!! אבל אני עומד לידך ! נכון אז אני לא עצובה ושניהם פרצו בצחוק נעורים קולני.

הצלצול הגיע וכולם נכנסו לכיתות. יובל שאל את יעל באם היא רוצה לשבת לידו ?"כי הוא יושב לבד"? לא איכפת לי ענתה לו "יופי אז בואי תשבי לידי.

השיעור השני יצא לדרכו והחשוב מכל שיעל לא עצובה ,לא בודדה . אפילו אפשר לומר גם שמחה אולי בגלל יובל "??

המשך יבוא