הגשם

על אדן החלון ישב האיש עם הגיטרה, בעוד הטיפות של הגשם פוגעות בו ובגיטרה כאחד, כשהאיש פורט עם אצבעותיו שוב ושוב את אותה הפריטה, והוא מסתכל על הרחוב הגשום. הגשם לא הפריע לו, הוא ציפה לדבר טוב מזה, דבר שישמח את ליבו עד מאוד. הפריטה נשמע לאנשים שעברו, אלו שלא היו זקוקים לרכב בשביל להרגיש שמחים, הם אהבו פשוט להרגיש את הטיפות על גופם או אפילו על המטריה הרחבה שהחזיקו בידיהם.
אחד עוברי האורח ברחוב, שאינו החזיק מטרייה ולא רכש במכונית הסתכל, בפניו העצובות, על הפורט והעצב של פניו הפכו לשמחה, כאילו המוזיקה שהפורט פרט היו קסם האושר, מעיין מעיין שלא נגמר ורק נותן ונותן אושר.
הפריטה הייתה שמחה ועליזה עד מאוד, אפשר היה להבחין לפתע בפורט המשעין ראשו אל אדן החלון, לא פוחד שמא ייפול, ורק נתן לצלילי הגיטרה לשמח את עוברי האורח כשהטיפות שפגעו בגיטרה הפכו לתופים של הרקע.
הרחוב העלוב והעזוב כמעט לגמרי התמלא לפתע באנשים רבים, לא רק עוברי אורח – גם שכנים ובעליי רכב, כולם בשביל להאזין לפורט העליז, כשנפתח חלון תחתון, זה שמתחת לפורט, ונשמעו צלילי מוזיקה חדשים ברקע, היתה זו פריטה חדשה, והפעם – רכה יותר. היה זה כינור צד.
האנשים שבחוץ מחאו כפיים למצטרף לתזמורת והקהל הפך במהרה לדומם, בשביל לשמוע את היצירה החדשה. הגשם המשיך לטפטף, הפורט המשיך לפרוט על הגיטרה בעליזות והכנר המשיך להשמיע צלילי גן-עדן רכים ככל האפשר, ונראה היה שגן-העדן הגיע אל כדור הארץ, אל הרחוב.
הפעם נפתח חלון ממול, מעבר לכביש, ממנו נראה אדם צעיר והקהל הסתובב בכדי לראות את המצטרף הפעם: הזמר. זה החל לזמר ולמלא את הרחוב בצלילים ארוכים ומלאיי תוכן, הוא ריגש את האנשים בקולו הרך והמלא, \השמח והמאושר, ובכל האהבה הרבה שהקדיש בשירה.
ברק נשמע ממרומיי מרומים והבית הפך לפזמון חזק ומאושר, שאנשים החלו בוכים ומתחבקים. האנשים ששהו עד כה במכוניותיהם יצאו בשביל להרגיש את הנעימות ואת האושר של הנגנים והצטרפו אל אלו שבחוץ, כשהגשם אינו הפרעה יותר, אלא רק עוזר ומחדש.
נוסף חלון פתוח אחד וברק נשמע בשנית, כשסולו של פסנתר נשמע מתוך החדר הפתוח החדש. הוא היה רך ומעורר ומשמח אך גם בעל ירידות עצובות שצמררו את המאזינים.
ברק נוסף והחזרה אל הפזמון, כשהגשם מתחזק ואיתו גם הנגנים: הפורט על הגיטרה, הכנר על כינור הצד, הזמר הרך, הפסנתרן הלוטף את הפסנתר וכמובן – הגשם המטופף.
כשהגשם החל פוסק, החלו פוסקים לאט לאט, אחד באחד, הנגנים. ראשון יצא מהתזמורת הזמר, ולאחריו הכנר. הפסנתר התעקש לסיים, אך הפורט התעקש יותר. הפסנתר כבה ולאחריו הגיטרה. אחרון חביב, זה שהתחיל: הגשם.