מקובל וחנונית..איך לעזאזאל? 11.

בפרק הקודם:
אחרי שהתנתקנו,שמתי את הראש שלי על החזה שלו..
"הלב שלך" אמרתי לו בלחש..
"מה איתו?" הוא שאל..
" הוא דופק מהר.." אמרתי לו..
"זה קורה רק איתך…כשאני רואה אותך.." הוא אמר בלחש.

פרק 11:
"נו סיימתם את הסצנה שלכם?" מאיר שאל כשנכנס לקיוסק עם בבוק מים ענקי.
"כן" אמרתי וחייכתי.
"ולמה זה?" בן שאל כשניגב את הדמעות.
"זה..זה סתם.." הוא אמר ואחרי כמה שניות הוא שפך עלינו את כל המים.
"מאיר אני עם לבבבבבבבןןןןןןןןן" צעקתי עליו,וזרקתי עליו את הבקבוק.
אני ובן יצאנו יחד מקיוסק והחלטנו שנישב מאחוריי בית הספר.
היה לי עדיין את האוכל שדליה הכינה לי,והוא לקח ממאיר מלא אוכל.
הוא כל כך שמן אמא..
הלכנו למקום שלפי בן,אפחד לא נכנס לשם חוץ מימני,כולם חושבים שזה מקום מפחיד.

כשהוא אמר מפחיד,כבר קיבלתי סטרס והלכתי צעד לאחורה.
"מה יש לך?" הוא לחש.
"אמרת מפחיד.." אמרתי לו בשקט שלא יישמעו אותנו.
"אויש נו בואי" הוא אמר ועברנו דרך שיחים ועצים..
אחרי כמה שיחים שהיינו צריכים לזחול דרכם,הגענו למקום עם עץ אלון ענקי שבעזרת העלים שלו הוא עושה צל על רוב המקום,וכמה קרי שמש חודרות דרך הענפים השבורים שלו.
על ענף עבה אחד הייתה תלוייה מין נדנדה ממשטח של עץ.
(כמו משטחי עבודה כאלו ששמים עליהם דברים אבל מעץ,משהו כזה)
לא הבנתי איך הם או הוא בנו את זה..
על המשטח הייתה פרוסה שמיכה בצבע וורוד ואדום,אהבתי אותה!,ועל השמיכה היה סל פיקניק ענקי.
"נו למה את מחכה?" הוא שאל.
"רגע..אתה תכננת את הכל?" שאלתי אותו והוספתי " כולל את הבכי שלך ואת מה שקרה במועדון?" .
"לא" הוא אמר סגור על תשובתו.
"אז.." שאלתי בתקווה שהוא יסביר.
"אז..כל מה שאמרתי שם היה נכון,לא תכננתי בכלל לבכות וכל החרא הזה תכננתי לבוא אלייך אחריי זה ולקחת אותך לכאן אבל קרה מה שקרה" הוא אמר.
"אווו" אמרתי בקול חמוד ונישקתי אותו בלחי.
הוא התיישב על המשטח,ואני אחריו,והוא פתח את סל הפיקניק.
בפנים היה את כל האוכל שלי שהבאתי מהבית.
"ממ…מה איך הצלחת?" שאלתי אותו.
"בואי נגיד שאחרי שיחה עם חברים שלי,הכל יהיה טוב ביננו" הוא אמר ופתח את קופסאת הירקות המטובלים שלי ואכל אחד.
בתוך הסל היו כמה חטיפים והייתה שם קופסא סגורה בצד עם נייר כסף.
"מה זה?" שאלתי אותו בהסתקרנות והוצאתי אותה.
"לא..לא אל תפתחי." הוא אמר בלחץ
"למה?" שאלתי אותו.
"כ..כי.זה..זה לבסוף..כן זה לבסוף" הוא אמר כמעט נחנק מהירק שאכל.
"טוב" אמרתי ושמתי את הקופסא בצד.
כל ך רציתי לדעת מה יש שם בפנים.
בלי שהוא ישים לב לקחתי מהר את הקופסא ופתחתי אותה..
"אני לא מאמינה" אמרתי עם דמעות בעיניים.