מקובל וחנונית..איך לעזאזאל? 9 ואחרון להיום ..

בפרק הקודם:
"את לא מבינה את זה עכשיו..את תביני..ואני חייב ללכת..אבל אני רק רוצה להגיד לך שאמרו לי לשעות את זה..ובחיים לא הייתי נפרד מהבחורה שאני הכי אוהב..בחיים" הוא אמר.
והלך..והשאיר אותי,
בודדה..
ובוכה..
בדיוק כמו שהשאירו אותי פעם,עכשיו הוא השאיר אותי.
וכנראה שככה אני יישאר.
לבד.

פרק 9:
התעוררתי לבוקר סיוט..חלמתי בלילה שבן נדרס,ושמתקשרים אליי מהבית חולים אני יודעת מה..כל מיני חארות כאלו..
קשה לי לבוא לבית הספר כאילו לא קרה כלום,וקשה לי לחזור לבית הספר
אחרי מה שקרה בלי כל קשר..כי אני כבר יודעת שכולם יודעים על זה!….
צחצחתי שיניים,ושטפתי פנים..
לבשתי,טייץ שחור וסווצ'ירט קנגורו ענקי עליי בצבע לבן,ונעליי אולסטאר אדומות,שמתי גרביים לבנות והעלתי אותן טיפה למעלה שייראו.
חזרתי לשיגרה היומיומית שלי.
חזרתי לחננה.
מאיה לא באה יום לבית הספר כי היא חולה,היא אתמול חזרה הביתה כמה דקות אחרי שבן הלך..היא עזרה לי להתאושש מזה,,אכלנו גלידה ביחד..
לא שחכתי בכלל אותו,וגם המשפט הזה עדיין מהדהד לי בראש
'אבל אני רק רוצה לומר לך שאמרו לי לעשות את זה'
זה עצוב לי שהוא נפרד מימני כי אמרו לו!
ירדתי למטה,ושוב פעם 50 שח על השולחן.
אני מרגישה די..לויודעת! למה היא לא יכולה להכין לנו סנדביץ'..
אה,פתק!
'בוקר אור חנוש,השארתי לך סנדביץ' חביתה ועגבניה במקרר כמו שאת אוהבת וקופסאת ירקות מטובלים בדיוק איך שאת אוהבת,תקחי מזלג,ואם את רוצה מאחורי החבילה של המילקי יש כמה בקבוקי מיץ ענבים..את יכולה לקחת לך..
את ה50 שח השארתי לך ליתר ביטחון,קחי גם אותם..אוהבת דליה!♥' היא רשמה..
אין ידעתי שהיא תשאיר לי סנדביץ'.
לקחתי אותו והכנסתי לתיק יחד עם הקופסאת ירקות מטבלים שאני אוהבת במיוחד,מזלג ומיץ ענבים.
לקחתי את ה50 שקלים שאחרי זה דליה לא תתחיל לעשות לי ייסורי מצפון על זה שלא היה לי אוכל בבית הספר,למרות שאני יחזור הבייתה עם קופסאת אוכל מלאה..לא נורא.

יצאתי מהבית והלכתי,בדרך שמעתי שירים.אחרי כמה דקות הגעתי לבית הספר,ונכנסתי.
אפחד לא הסתכל עליי..יופי,כולם חושבים שאני והוא עדיין יחד..
בחנתי טיפה את גינת בית הספר ובדקתי..אולי אני אמצא אותו?
אחרי כמה פעמים שהעברתי את העיניים שלי ברפרוף,מצאתי אותו,עם סיגריה ביד,ושקיות מתחת לעיניים.
הוא היה נראה שתוי,אבל אני לא הולכת לגשת אליו.
היה צלצול לכיתה,אבל במקום לפנות לכיתה,רציתי ללכת למאיר..
הוא תמיד גורם לי לחייך! הבעיה שבדרך אני צריכה לעבור ליד המחששה,כאילו..בכוונה הם בנו את הקיוסק ליד המחששה?
שכל הערסים למינם יוכלו לשבת להם ולהנות,ואם בא להם על איזה פנטה או מסטיק הם קמים ותוך שנייה הם מקבלים?
ומה עם הבנות!!??!!??!!??!!
בקיצור,בדקתי אם הוא נמצא במחששה,והוא לא היה שם.
אז הלכתי,נכנסתי בשקט לקיוסק כי שמעתי את מאיר מדבר עם מישהו.
"אתה אוהב אותה?"
"כן.."
"אז מה יש לך..למה נפרדת ממנה?" הוא שאל..זה בן..בן ומאיר מדברים.
"כי..מאיר..תבטיח לי שאתה לא מספר."
"אני מבטיח רק דבר הילדה ניראת כאילו היא עברה צום של שנה ואבל של חודש דבררר"
"טוב..זוכר את הלילה שהלכתי למועדון?"
"יש הרבה כאלו.."
"יוו..
תקשיב,זה היה בלילה הזה של שבת,שהלכתי למועדון והיה שם איזה מטורלל אחד..באותו הזמן הייתי עם כיל..אני וגיל היינו זוג..קיצר הוא היה סטלן ברמות,והוא איים לרצוח אותה..ואם אני רוצה שהוא לא ירצח אותה אני צריך לשתף איתו פעולה בכל מה שהוא יגיד,קיצר..הזזתי את גיל לצד וגיא לקח אותה לבית שלי בהבטחה שהם לא יספרו לאפחד.
האיש הזה אמר לי לעזור לו לרצוח,ולא רציתי..פחדתי.
אני לא כזה מטורלל.
אז הוא ירה לי ברגל..זוכר שהייתי בבית חולים?
קיצור,הוא חזר..והוא אמר שהוא ראה את כל מה שיש ביני לבין חן איכשהוא ושאם אני לא יתרחק מימנה..הו..הוא יר..הוא ירצח אותה" בן סיים.