מקובל וחנונית..איך לעזאזאל? 8 !

בפרק הקודם:
היא בכתה..ובכתה..ובכתה.ונרגעה,התקרבתי אליה לאוזן..
"את לא חייבת להמשיך" לחשתי לה והיא הנהנה עם הראש כן..
"אני אוהבת אותך מאוד" היא לחשה לי באוזן ונישקה אותי בלחי.

פרק 8:
סיימנו את הלימודים והלכתי הביתה.
כל הבצפר כבר יודע עליי ועל בן,אבל זה לא כל כך מעניין אותי..אני אוהבת אותו,הוא אותי..את מי זה מעניין?
אהבה מנצחת הכל!..נכנסתי הביתה ללא מאיה כי היא נשארה ללמוד שביעית שמינית ואני לומדת עד שעה שישית..
ראיתי את הכסף שאמא של מאיה השאירה לנו על השולחן ופתק קטן לציזו..
'חמודות שלי,אני הלכתי לסבתא לבקר אותה קצת.
אני משערת שאני ייצא מסבתא בשעה 19:00,ואני
צריכה לעשות קניות לפני.
אני יגיע הבייתה ב20:30.
אם אתן יוצאות,לא לחזור מאוחר!! ומאיה?
אני קונה לך את השוקו שלך..' היא רשמה..הלוואי עליי אמא ואבא..מלמלתי לעצמי!
"טוקטוקטוק" שמעתי דפיקה בדלת..פתחתי את הדלת,ובן עמד בכניסה.
"בנוש!" קפצתי עליו בשמחה.
"חן" הוא לחש לי וחיבק אותי.
"מה קרה?" שאלתי אותו..
"בואי איתי.." הוא אמר והעלה אותי למעלה לחדר שלי.
הוא הושיב אותי על המיטה והרגעים האלו היו הקריטיים ביותר,הרגעים האלו שאני הכי שונאת להרגיש.
אני שונאת שמלחיצים אותי ככה!
זה בדיוק כמו הרגעים שבהם סיפרו לי שההורים שלי מתו..
פשוט סבתא שלי עמדה מולי,באדישות רבה,ולא דיברה..
בדיוק כמו שבן עכשיו עומד אדיש מולי ושומר הכל בבטן ברגעים שאני מדברת איתכם
ומנסה להסביר לכם איך אני מרגישה!.
"אנחנו צריכים.." הוא בא להגיד..ו..היה לו קשה,שמעתי את זה בקול שלו.
"אנחנו צריכים להיפרד" הוא אמר אחרי נשימה קלה.
הייתי בשוק,הייתי עדיין על המיטה,והוא הסתכל עליי במבט של רחמים.
"אין.אין אני ידעתי!
אני ידעתי שאזור לי לסמוך על אפחד,כי אם אני כן אי יתאכזב,
ידעתי שאסור לי להיכנסם לעולם הזה ולרגש הזה שנקרא 'אהבה' כי אני יתאכזב!
אני ידעתי שזה מה שיקרה בסוף!!
אנחנו בקושי שלושה ימים יחד וכבר אתה נפרד מימני?
מה קרה..קשה לך בלי הזונות שלך?
אז יודע מה..לך אליהן..אני לא צריכה אותך בחיים שלי,בראש שלי,ובלב שלי!
אני לא מוכנה,שגבר שהבטיח שהוא יהיה איתי לנצח יבוא אליי הבייתה אחרי שלושה ימים
וייפרד מימני..ולמההההה?? הסיבה לא ברורה..
ורוב הסיוכיים שאם הגבר הזה לא יזיז תתחת של עצמו ויעוף לי מהבית אני ידאג לזה שהוא יעוף..כי אני לא רוצה לראות את הבנאדם המסריח ומהמגעיל הזה שזה אתה לעולם בבית שלי!!
אני סמכתי עלייך ואתה מפר את ההבטחות שלנו ואני לא מוכנה שאנשים יפרו הבטחות!
פעם אחרונה שמישהו הבטיח לי משהו ולא קיים אותו הוא מת וזה היה ההורים שלי
אז לך כברררררר" צעקתי עליו עם מיליוני דמעות שהצפו בעיניי..
הרגשתי אכזבה,
ושהלב שלי מתרוקן שוב..
כי עד שהלב שלי ניהיה וורוד,עם פרחים ולבבות קטנים שמציפים אותו..
הוא ניהיה אותו הלב,האפור והשחור הזה..שגורם לי
לשמוע שירי פרידה באנגלית,ושגורם לי ליהיות החננה של השכבה..
כי כנראה זאת מי שאני..לא?
"את לא מבינה את זה עכשיו..את תביני..ואני חייב ללכת..אבל אני רק רוצה להגיד לך שאמרו לי לשעות את זה..ובחיים לא הייתי נפרד מהבחורה שאני הכי אוהב..בחיים" הוא אמר.
והלך..והשאיר אותי,
בודדה..
ובוכה..
בדיוק כמו שהשאירו אותי פעם,עכשיו הוא השאיר אותי.
וכנראה שככה אני יישאר.
לבד.