תהל ויניב? פרק 12 ו-13 פרק כפול !! :)

לא העליתי מלא זמן אז אני עושה פרק כפולללל

פרק 12 :)
ידעתי שאסור לי להתאהב בו….מה ציפיתי?? שהוא באמת יאהב אותי??שיניב ביטון החתיך שכול הבנות רוצות אותו,הוא שמחליף בנות כמו גרביים באמת יאהב אותי?? חח איזה חייה בסרט אני..הייתי צריכה לראות את זה בא!!אבל מה אם כל הנשיקות החיבוקים הדגדוגים האהבה שהיתה לנו? לאן הם נעלמו?זה יכול להיות שהוא שכח אותי כל כך מהר?? כןן זה יניב הוא הילד הכי חתיך בכל הבית-ספר כולם רוצות אותו למה שהוא יבחר דווקא בך??
שני קולות רבו לי בראש חזק מדי.כואב מדי.אני לא יכולה יותר.1.1 הוא לא ישחק בי יותר!! הוא לא יכול זה כזה לא פייר!! למה הוא כזה רשע?? אוח אני שונאת אותו!!=נקודת המבט של יניב=
היא עמדה שם מסתכלת עלי במבט כאוב בזמן ששיר נמרחה עליי.אני אוהב אותך תהל!! רציתי לצעוק אבל…היא תיפגע היא תיפגע יותר מדי אסור לי!! היא כל כך יפה…יניב תשלוט בעצמך!! אוף אני לא יכול יותר!! שתי קולות נלחמו לי בראש אני לא רוצה אבל אני חייב…"טוב מה נתקעת?" אמרתי מנסה להתנהג כרגיל ופניתי אל תהל היא פתחה את הפה כדי להגיד משהו אך עצרה את עצמה "עזוב אתה לא שווה את זה" אמרה והלכה משם.דיי תחזרי!! רציתי לצעוק אבל שיר בדיוק נישקה אותי "עופי ממני יא בהמה" התעצבנתי עליה והלכתי.

אני לא יכול יותר!! אני לא יכול היא משגעת אותי!! אני לא יכול יותר!! אני לא רוצה יותר!! אני לא מאמין על עצמי אני נשמע כמו איזה כוסית מפחד שהיא תיפגע..חח כאילו מה יקרה?? אז היא תיפגע..לא,אני הולך לחזור להיות היניב הישן לפני שהיא נכנסה לי לחיים אני הולך להיות החתיך שכולם מאוהבות בו אני הולך לחזור להיות הזה שזורק בנות כל שני וחמישי אני חוזר להיות יניב ביטון ובגדול!!=נקודת המבט של תהל=
״די נווווו בואי לפארק נו באמא שלך בואי לפארק!!״ עדן חפרה לי כמו מפגרת ״אני לא רוצה״ אמרתי בקול החלטי אין לי כוח לפגוש את יניב שוב ואת המאה זונות שנמרחות עליו כל פעם לא בא לי!! ״נו בבקשה ימכוערת בבקשה!!״ עדן התחננה ״ל.א.ר.ו.צ.ה. שאני אאית לך את זה??״ התעצבנתי ״נו מה? בגלל היניב המפגר הזה לא תצאי??״ היא שאלה.אני כזאת שקופה?? ״טוב..אני אבוא״ אמרתי כי לא רציתי להראות שזה בגללו ״יש!!״ היא חייכה חיוך ענק ״ידעתי שזה יעבוד..״ הוסיפה בחיוך ערמומי ״בהמה!!!״ צרחתי עליה וזרקתי עליה כרית.היא צחקה,״בואי כבר״ אמרה ויצאנו מהבית.הלכנו בערך חמש דקות והגענו לפארק,מרחוק כבר יכולתי לראות את יניב יושב על הספסל ושיר עליו מחייכת בסיפוק.איכ איזו זונה! לא סובלת אותה..התקרבתי עם חיוך ענק על הפנים.הוא משחק ככה?אין בעיה גם אני יודעת.התקרבתי אליהם וניגשתי ליוני (חבר של יניב גם אני מכירה אותו) ״מה קורה חתיך שלי??״ ניגשתי אליו ונתתי לו נשיקה בלחי הוא החזיר לי נשיקה מופתע מהאהבה הפתאומית הוא סימן לי לשבת לידו והתיישבתי.יניב הסתכל עליי ואני חייכתי חיוך עוד יותר גדול. אבל יניב לא נשאר חייב הוא התקרב לשיר ונישק אותה על השפתיים בעדינות..הייתי בהלם אבל לא בזבזתי זמן ״תזרום״ לחשתי ליוני וצרפתתי אותו הוא היה בהלם גמור אך זרם.בשלב הזה יניב קם והלך במבט מאוכזב.מה הוא מנסה לעשות לי ריגשי?? הוא התחיל!! כאילו הוא לא עשה כלום..עברתי מהספסל של יוני והתיישבתי בספסל לבד.עדן התקרבה אלי ולחשה ״אתם מתנהגים כמו ילדים בני שלוש ! שתיכם אוהבים אחד את השני למה אתם לא ביחד??״ ״את זה תגידי לו״ אמרתי בלחש ״אני באמת אגיד לו״ אמרה והתחילה ללכת אך פתאום התקפלה לשניים ונפלה על הרצפה התחילה לצרוח.אומייגאד יש לה צירים יניב התקשר לאמבולנס מיד והם הגיעו תוך כמה דקות.
״תומר״ היא לחשה ״אני אקרא לו תומר.
״היא ילדה בן.מזל טוב״ הרופא בישר לנו.כולם התחילו לקפוץ משמחה ולהתרגש ״איזה כיף!!״ או ״וואו מזל טוב!!״ נשמעו מכל עבר.המשפחה נכנסה ראשונה ונשארה שם לחצי שעה.אנחנו חיכינו בחוץ אף אחד לא דיבר רק חיכינו כשהם יצאו הם קראו לנו לבפנים.נכנסנו כולנו בהתרגשות ״מזל טוב חיימשלי !! איזה יפה הוא!!״ אמרתי ורצתי לעדן היא שכבה על המיטה היא נראתה חלשה אך מאושרת.בחיקה שכב תינוק קטן ומתוק עם עיניים ענקיות איזה בובון!!
כל אחד איחל לה מזל טוב בתורו אבל השמחה נגמרה כשנפתחה הדלת.״תביאו לי את התינוק הוא שליי!!״ זה היה יובל הוא נכנס וצרח.״נווו תביאו לי אותו!!״ הוא צרח כשראה שאף אחד לא מגיב.רציתי לעשות משהו לגונן על התינוק (תומר) לצעוק על יובל אך לא הצלחתי לעשות כלום רגליי קפאו במקום ולא הצלחתי להוציא הגה.

פרק 13 :)
יניב פתאום התערב ״עוף מפה״ הוא אמר ״עכשיו״ הוא הוסיף והתקרב כדי לחסום ליובל את הדרך נעמדתי גם אני מגוננת על עדן והתינוק.סימנתי לאחרים לצאת ולקרוא לעזרה והם יצאו בזריזות אך בשקט.למשך דקות ארוכות אף אחד לא אמר כלום.מה אני עושה פה?? למה אני מסכנת את החיים שלי? יובל התקרב עוד צעד אחד ואנחנו הלכנו אחורה.עדן התחילה לבכות עוד יותר חזק ״תומר״ היא התייפחה ״תומר שלי״ היא חיבקה אותו בכל ידיה כאילו מגוננת עליו.יובל התקרב עוד צעד לכיוון שלנו ואנחנו הלכנו עוד צעד אחורה אך נתקלנו במיטתה ״קחי את התינוק ורוצי״ יניב לחש לי,הבטתי במבט שואל לעדן והיא הנהנה בראשה וקירבה אלי את תומר.פתאום בשנייה אחת יניב קפץ על יובל ״רוצי!!!עכשיו!!!״ יניב צרח לקחתי את תומר ורצתי בבהלה משאירה את יובל עדן ויניב לבד,סגרתי את הדלת מאחורי ונשמתי לרווחה הבטתי בתומר המפוחד הוא הביט בי בעיניו הגדולות בבלבול.נישקתי לו את המצח ״אל תדאג הכל יהיה בסדר״ לחשתי והתחלתי לרוץ איתו בידיים שלי רצתי בבית חולים וניגשתי אל אחות שהייתה בסביבה ״את..את חייבת לבוא…הוא..מנסה לקחת את התינוק..״ אמרתי בקוצר נשימה.האחות קראה בבהלה לרופא ושלושתינו רצנו לחדר הרופא פרץ את הדלת נכנסתי בעקבותיו וראיתי מחזה נורא;יניב היה שרוע על הרצפה ירד לו דם מהשפה והעין שלו הייתה סגולה-כחולה לצדו על המיטה שכבה עדן ובכתה חזק מחבקת את הכרית הרופא הרים את יניב ולקח אותו האחות לקחה את תומר מידי ״תחכי בחוץ מתוקה״ אמרה יצאתי מהחדר והיא סגרה את הדלת מאחורי התיישבתי בספסל והנחתי את פניי בכפות ידיי.למה זה היה חייב להסתבך ככה?יניב עכשיו מאושפז עדן בוכה למה?עד שסוף סוף החיים שלי נהיו נורמליים..

במהלך השעה האחרונה עברו מלא אנשים המשפחה של עדן נכנסה ויצאה מהחדר שלה,המשטרה הסתובבה שם וחקרה אנשים רופאים נכנסו ויצאו מהחדר של עדן ושל יניב בלי הפסקה,ישבתי על הספסל ולא זזתי,הייתי שם פיזית אך נפשית הייתי במקום אחר.הייתי צריכה להישאר.לא הייתי צריכה להשאיר אותם לבד. ״מתוקה בואי איתנו״ שוטר קטע את חוט המחשבה שלי.נעמדתי והלכתי איתו הוא ועוד שוטר לקחו אותי לצד ״איך קוראים לך מתוקה?״ הוא שאל ״תהל נצר״ אמרתי ״יופי,את חברה של עדן?״ שוטר אחד שאל ״כן,החברה הכי טובה שלה״ עניתי והשוטר השני מיד כתב את מה שאמרתי ״מי זה היובל הזה?״ הוא חקר ״הוא היה חבר מאוד טוב של יניב אבל אז הוא אנס את עדן והיא נהייתה בהיריון ואז מאז לא ראינו אותו כמעט״ אמרתי נזכרת בכל מה שקרה ״עד עכשיו״ הוספתי.השוטר הנהן וכתב את הכל ״תתארי לי בדיוק את מה שקרה״ אמר השוטר הראשון ״היינו עם עדן בחדר כי היא בדיוק ילדה כולנו דיברנו בשמחה ואיחלנו לה מזל טוב כולם חייכו,אבל אז הדלת נפתחה ויובל נכנס ואמר תביאו לי את התינוק הוא שלי כולם קפאו ולא אמרו כלום.הוא שלי יובל אמר שוב ואז יניב אמר עוף מפה עכשיו וחסם את דרכו ואני נעמדתי לידו סימנתי לאחרים לצאת ולקרוא לעזרה,הם יצאו ונשארנו רק אנחנו היה שקט חוץ מהבכי של עדן ואז יובל התחיל להתקדם לכיוונינו ואנחנו הלכנו אחורה ואז יניב לחש לי לקחת את התינוק ולרוץ ועדן הסכימה אז יניב קפץ על יובל וצרח לי לרוץ לקחתי את התינוק ורצתי יצאתי מהחדר וקראתי לאחות שקראה לרופא ואז נכנסנו ו..״ נרעדתי השוטר חייך בנחמדות והושיט לי כוס מים.לגמתי לגימה ארוכה והמשכתי ״וראינו את יניב שרוע על הרצפה,ירד לו דם מהשפה והעין שלו היתה כולה כחולה-סגולה ועדן שכבה על המיטה בוכה ומחבקת את הכרית ואז..אתם כבר יודעים״ סיימתי השוטרים הקשיבו בריכוז והשני כתב ״את יודעת למה הילדים האחרים שהיו איתך לא קראו לעזרה..?״ השוטר הראשון שאל ״לא אין לי מושג״ אמרתי ״טוב,הבנתי.סיימנו את יכולה ללכת״ הוא אמר והנהנתי ״תודה״ השוטר השני הוסיף בחיוך חייכתי גם וקמתי.
נכנסתי לחדר של יניב,הלב שלי דפק במהירות וכמעט התפוצץ מהתרגשות הסתכלתי עליו הוא היה יפה כל כך אני אוהבת אותך,אני אוהבת אותך,אני אוהבת אותך. התיישבתי ליד המיטה שלו ונשענתי עליו ״אני יודעת שאתה ישן ואתה לא שומע אותי אבל אני חייבת להגיד את זה;אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי,אני לא יודעת מה קרה בינינו אבל אני אוהבת אותך״ אמרתי בהתרגשות.התקרבתי אליו והלב שלי פעם בחוזקה נישקתי אותו נשיקה עדינה בפה והלכתי.

=נקודת המבט של יניב=
״אני יודעת שאתה ישן ואתה לא שומע אותי אבל אני חייבת להגיד את זה;אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי,אני לא יודעת מה קרה בינינו אבל אני אוהבת אותך״ שמעתי קול אומר.פתאום הרגשתי נשימות של מישהו על צווארי ושפתיים נחתו על שפתיי בעדינות.שמעתי צעדים ופקחתי את עיניי בזהירות הספקתי לראות את תהל יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת מאחוריה.חייכתי מעומק ליבי.יש!!