רוצח "שכיר" – פרק 3

"אתה תתחיל להתאמן עוד היום. אתה ואחיך תגורו בבית מיוחד ששם נשמור שלא תעשה שטויות ונאמן אותך."
לא הרמתי את מבטי. ידעתי שאני לא אוותר על אנדרו בחיים.
"עכשיו… בוא נתחיל!"
…………………………………
טוב… זה מה שעברתי…
מבינים לאיזה צרה נכנסתי?
"טוב… האימונים הקלים הסתיימו לעכשיו" האיש אמר לי בלעג. הוא אפילו לא הסתכל עליי. הוא פלט אנחת אכזבה.
כנראה הוא כבר חשב שאני ישר אתחיל לרצוח.
"חבל לי לאכזב אותך…" אמרתי בציוניות בעוד שקמתי מהרצפה בסיום כפיפות הבטן ונעמדתי מולו.
"אני לא יודע להחזיק אקדח! אני בחיים לא הרגתי מישהו!" צעקתי עליו.
"עכשיו תלמד.." הוא חייך חיוך מרושע. "רק שתדע, ילד, אין לי הרבה סבלנות לחכות עד שתלמד. כדאי לך להיות מוכן עד שבוע הבא או… אתה יודע מה.."
הפסקתי להסתכל עליו. השפלתי את מבטי אל הרצפה.
"ילד טוב… או ליתר דיוק, ילד חכם.." קולו היה לגלגלי ורשע.
הכעס הציף אותי. כיווצתי את ידיי לאגרוף בעוד שהתאפקתי לא להגיב.
הוא חיטט בכיסו האחורי והוציא אקדח קטן ושחור.
הוא הניח אותו על כף ידי וחייך.
"תירה!" הוא צעק עליי בעוד שהוא מצביע על בובה.
לא הצלחתי להתאפק יותר.
"לא!" צעקתי וזרקתי בחוזקה את האקדח על הרצפה.
"מה?!"
"אני לא עושה את זה! אין סיכוי!"
מר ג'קסון הסתכל עליי בזעם. לא פחדתי.
הוא נאנח באכזבה והניד את ראשו.
"חשבתי שלא נגיע לזה, ג'סי.."
הוא לחץ על אוזניה באוזנו. "תכנית ב', אנשים.."
"תתפסו אותו"
עיניי התרחבו באימה והרגשתי את לבי דופק בחוזקה.
הלכתי בפחד כמה צעדים אחורנית, אך לפני שהספקתי לומר משהו שתי ידיי רותקו מאחוריי גבי.
הסתובבתי באימה אחורה. איש שרירי וגבוה בעל ג'ינס כחול, חולצה שחורה ומשקפי שמש שחורים ועבים נגלה מאחוריי. הוא החזיק בידיי בחוזקה, מנע ממני לברוח.
נאבקתי להשתחרר מאחיזתו אבל הוא בתגובה רק חיזק את אחיזתו בי.
מר ג'קסון חייך בשביעות רצון.
"קח אותו לחדר!"
האיש שאחז בי דחף אותי קדימה אל מחוץ לאולם. הוא האיץ בי והוליך אותי קדימה במסדרון.
המשכתי להיאבק בו, ללא הצלחה.
"תעזוב אותי!" צעקתי עליו. הוא לא הקשיב. רק חיזק את האחיזה.
הוא הוביל אותי לדלת אפורה וגדולה. מר ג'קסון פתח אותה. החדר היה חשוך לחלוטין.
האיש עזב את אחיזתו ודחף אותי לתוך החדר. מר ג'קסון סגר במהירות את הדלת.
"היי! תוציאו אותי!" דפקתי על הדלת ברעש רב.
"ג'סי!" קול מוכר צעק בשמחה מאחוריי.
האורות נדלקו בבת אחת.
זה היה אנדרו.
"אנדרו!" צעקתי בעוד הוא קפץ עליי בחיבוק.
"אתה בסדר!"
"מה זאת אומרת? ברור שאני בסדר!" הוא צעק באושר.
"מה?" אמרתי בבלבול בעוד שהנחתי אותו על רצפת החדר.
רק עכשיו שמתי לב איפה אני.
אני הייתי בתוך חדר גדול ממולא במשחקים ומכוניות צעצוע. התקרה והקירות היו צבועים בצבע כחול בהיר. בצד החדר הייתה מיטה גדולה המכוסה בסדין כחול.
הייתי בתוך החדר של אנדרו.
"רגע..? מה?!"
"אתה יודע איפה מר ג'קסון?" אנדרו שאל בתמימות.
"מה?! למה?!"
"התחלנו לשחק מחבואים.. בגלל זה כיביתי את האור.." הוא הניע את כף רגלו בביישנות.
"הנה אני!" צעק קול מאחוריי בטריקת דלת רמה.
קפאתי.
"מצאתי אותך!" אנדרו צעק ורץ בחיבוק לחיקו של..
מר ג'קסון.
"מצאת אותי!" מר ג'קסון צעק בקול מאושר. לא האמנתי למראה עיני.
"כנראה אתה המנצח.."
"אמרתי לך! אני ממש טוב במחבואים!" אנדרו צעק באושר.
"או, היי ג'סי, חמוד.." הוא אמר לי.
לא עניתי.
"אבא, הוא כנראה לא שמע אותך.."
"אבא?!" צעקתי בהלם.
"אבא!" אנדרו צעק להסכמה. "מה, לא ידעת! מר ג'קסון אימץ אותנו!" הוא קפץ משמחה.
"כן, ג'סי.." הוא חייך אליי בחיוך מרושע בעוד שהוא מלטף את שערו של אנדרו.
"לא ידעת?"
עכשיו הבנתי מה הוא רצה.
"לא…. לא ידעתי" השפלתי את מבטי.
"ג'סי.. אתה יכול לעזור לי במשהו בחוץ?" הוא אמר כשהחיוך על פניו.
"כן, "אבא"… אני אעשה את זה.." לא הרמתי את עיניי.
"ידעתי שאני אוכל לסמוך עליך! תודה, ג'סי!" הוא בא לחבק אותי, אך נרתעתי אחורה.
"בוא איתי.. אני אראה לך מה אתה צריך לעשות.. אנדרו, תישאר כאן ותמשיך לשחק?" הוא שאל בקול שמח.
"כן! ביי, ג'סי.." הוא רץ וחיבק אותי, ובאותה מהירות הוא רץ אל משחקיו.
"ביי, אנדרו.."
מר ג'קסון יצא איתי אל מחוץ לחדר והוביל אותי חזרה לאולם.
"עכשיו.. אתה מוכן להמשיך באימונים, בן?" הוא שאל בקול לגלגני.
"כן… אבא.."