אין לזה שם #2
עומדת לה כך, הניצודה לבדה.
רצה בלי רודף,
צורחת בלי סיבה.
פוסעת ללא רחש, הציידת השקטה.
דוקרת ללא רחמים,
פותחת פצעים לרווחה.
עומדת לה כך, הניצודה לבדה.
בוכה וחותכת.
מקיאה ומאבדת.
דמעה נזלה, לציידת הבודדה.
משחיזה היא חיצים,
לירות בעצמה.
שוכבת בשלווה,
הנערה לבדה.
עם זר חרציות,
מונח מעל קברה.
תגובות (6)
הכתיבה מעולה. ממש אהבתי :)
את כותבת יפה מאוד, החריזה מצוינת.
אבל אורך הבתים המשתנה פוגע טיפונת באיכות השיר, אם הבית הראשון הוא שלוש שורות, כל האחרים הם שלוש שורות.
השיר עצמו כתוב בצורה יפה, ובחירת המילים מעניינת מאוד (במובן הטוב).
בכבוד רב
שביד
חביב, אבל המשלב הלשוני לא כל כך גבוה ואני לא רואה בשיר פואנטה. לא מתתי עליו.
קודם כל תודה רבה לכולם,
לשביד- פעם ראשונה שאני כותבת שיר, אין לי מומחיות כל כך בעניין, תודה על העצות(:
לסטיבן- אני מבינה. אם הייתי אומרת לך שהציידת והניצודה הם מטפורות ליצר ההרסני שגורם להתאבדות בסוף, והיצר שרוצה לחיות (שמפסיד, כי היא מתאבדת) , זה היה משנה את דעתך?
זה לא היה משנה את דעתי כי את צריכה להשאיר איזה קצה פתוח כדי שאפשר יהיה נתח את זה מתוך השיר. ממה שרואים זה כאילו הציידת רצחה אותה.
הציידת והניצודה הם אחת, הם הנערה.
בשורה החמישית לפני הסוף מצויין כי הציידת פוגעת בעצמה, זאת אומרת פוגעת בניצודה, זאת אומרת מתאבדת.
בכל מקרה. אני מבינה שאולי זה לא ברור לך, ואני מכבדת את זה. תודה על הכנות.