המכתב פרק 4
"ולדיק היקר!
שמחתי מאוד לקבל ממך כל כך מהר את המכתב.
אתה נראה לי בנאדם נחמד שניתן לדבר איתו על הרבה מאוד נושאים ולכן החלטתי לספר לך משהו שמטריד אותי.
רוב הילדות שלי ההיתי הילדה השונה במשפחה ואולי זה היה בגלל שאמא שלי התייחסה אליי יותר מאשר לאחרים.
ההיתי הילדה הקטנה והשונה וכאילו "לא קשורה" אל המשפחה.
תמיד הציקו לי עם זה בבית הספר עד שיום אחד החלטתי לשאול את אמא שלי מה שונה בי. אמא ענתה לי שזה בגלל שאני יפיפיה וכולם מקנאים. אני לא מאמינה שזה בגלל זה!
עד היום אני מסה להבין מה שונה בי אבל אני לא מצליחה חוץ מהחוסר דימיון מוחלט שלי לכל בני המשפחה, גם המורכבת.
בבית הספר שלנו מלמדים הרבה מאוד על הנצרות אבל משום מה הם מלמדים פרטים שליליים. אני אישית לא מאמינה שהנוצרים מאשימים את היהודים בצליבת המנהיג שלהם.
אני אשמח אם תספר לי על כל החוויות שלכם מהבית ספר ומהחיים שלך בתור בן למשפחה כזו.
אני מחכה בקוצר רוח לתשובה.
~שקד~"
המכתב יצא קצר כי ההיתי צריכה ללכת לבת דודה שלי להביא לה את האטלס שהלוואתי ממנה.
"היי שקדי, מה קורה?" היא שאלה אותי כשנכנסתי לבית.
"בסדר, אני מצטערת שלקח לי הרבה זמן להביא לך את האטלס פשוט העבודה התעקבה" עניתי לה.
"זה בסדר" היא ענתה.
"טוב אז אני אחזור לבית כי יש לי עוד הרבה דברים לעשות" שיקרתי.
לא אהבתי להיות בסביבת קרובי המשפחה שלי הם גרמו לי להרגיש לא קשורה אליהם.
"טוב, תמסרי דרישת שלום לאמא שלך" היא אמרה ונפרדנו לשלום.
בדרך לבית נתקלתי בחבורת ילדים שהתעללו בילד קטן מהם, שונה בגלל שהיו לו משקפיים.
עצרתי את הריב ע"י כך שהוצאתי את הילד הקטן מהחבורה ולקחתי אותו לצד.
"איך קוראים לך ולמה הם מכים אותך?" שאלתי.
תגובות (3)
תמשיכי (באיחור, לצערי ^^")
אשמח אם תכתביי לי את המייל שלך חח
תמשיכי!!!!! ~קוראת חדשה!
אשמח אם תקראי גם את הסיפורים שלי!