המכשפות מסיילם הדור הבא פרק 10 ואחרון.

"מה?!" צעק ניר וחבורה של רופאים באו לבדוק את דון.
"תצילו אותה!" התפרק ניר בזרועותיה של אנני שהופיעה משום מקום.
"מה קרה בסוף?" אמא שלו שאלה אותו והוא סיפר לה הכל, על עמי, על דון, על המכשפה והאיש הזקן.
"היא מתה והוא מת. איזה מזל." אמרה רובין וחיבקה את אניה והחלה לבכות יחד איתה.
"מי מתה?" שאלה אותה אנני.
"המכשפה. עכשיו תתפללו למען דון." לחשה רובין וחזרה להזיל דמעות.
"שעת המוות, 4:52." קבע הרופא וכולם החלו לבכות בחוזקה.
"לא!" ניר התמוטט על הגופה המושחתת של אחותו והחל להלום באגרופיו באדמה.
"תחזרי דון! בבקשה חזרי אלי!" הוא צעק והרופאים הפרידו אותו מהגופה ולקחו אותה, הוא נותר לבכות על הרצפה.
"ניר!" דון ניסתה לצעוק אבל נראה שהאור הלבן שהיא רואה לא נותן לה, אילו הוא סותם את פיה.
"שקט. את מתה." מלאך הופיע באור והאור נעלם.
"לא אני לא." אמרה דון בכעס.
"בוודאי שאת כן, לכן את רואה אותי." אמר המלאך ודון חשבה לשנייה.
"ואם לא אראה אותך?" היא שאלה.
"אז את תחייה, יחד עם ניר וההורים שלך." אמר המלאך. "אבל את רואה אותי." הוסיף.
"בטוח?" היא שאלה בחיוך ערמומי ובעטה לו בביצים.
"אאוץ'!" הוא צרח והביט בה בזעם, אנשים עצרו לשנייה להבין מי צועק.
"תעלם!" צעקה דון ובעטה לו עוד פעמיים שם, הוא נעלם במבט כועס.
"ניר!" צרחה דון והתחבקה עם אחיה וכל משפחתה ולרגע שכחה מכל הצרות, אפילו מהמלאך הכועס.
אבל הוא עוד יחזור לקחת אותה. הוא עוד יחזור.