המכשפות מסיילם הדור הבא [לנטוש] פרק 5
"היא יצאה, זה הרגע שלך." לחשתי לעצמי וניסיתי לגרור את עצמי מפתח המערה, אבל קל להגיד וקשה לעשות. החבלים ההדוקים לא נתנו לי לזוז אפילו מילימטר.
"ניר!" צעקתי ביאוש ושמעתי שאותה השנייה עוד צרחה שקראה אותו הדבר, זה היה עמי. קיוויתי שהוא מצא את ניר וה בדרך אלי.
נגמרו לי הצרחות ונותר רק בכי, גררתי את עצמי אל פתח המערה ולפתע הרגשתי אב חד בראשי, עיני נסגרו כדי להקל על אור השמש והרגשתי שאני מתחילה ליפול למטה, האבנים חתכו אותי והקשרים שלי השתחררו.
"יש!" צעקתי אבל הרגשתי את היד אוחזת בפי שוב.
"את הילדה שאני וסנדרה מנסים לתפוס, נכון? "זקן סובב אותי אליו וקשר אותי בחזקה,רציתי לצרוח מיאוש.
"אני לא יודעת מה אתם רוצים ממני." ניסיתי להגיד ואז הכל החשיך.
דון התעוררה במערה מהחלום הנוראי, הקולות של הזקן ושל המכשפה לא הרפו ממנה.
"די!" היא צרחה אבל המכשפה רצה אליה עם סכין בידה.
"מספיק לצעוק!" לחשה לה בבהלה.
"הוא כאן, הוא עוד יבחין בי ויהיה סופנו, בעלי אינו סלחן." היא לחשה בפחד וחתכה את דון בראשה.
"על כל צרחה אחתוך אותך, מובן?" היא אמרה וחתכה אותה בלחי ואז חזרה לשיקוי.
"איך את יכולה לעבוד עליו כל כך הרבה?!" צעקה דון בכוונה והמשפה הביטה בה בכעס.
"את עושה את זה בכוונה?!" היא שאלה בתדהמה והוסיפה שיערות של משהו לשיקוי, דון שמה לב לקיר מלא דברים חיוניים ליד המכשפה.
"את לא צריכה לישון?" שאלה הפעם בשקט.
"אולי קצת. אני הולכת לנוח." אמרה המכשפה ונרדמה בפינה שקרובה לדון.
דון נתנה לה להירדם בחזקה ואז גלגלה את עצמה אל הקיר מלא הדברים, שלא כמו בחלון זה היה קל וכל האספקה התנפצה בכל רחבי המערה, המכשפה קמה בצרחות.
"לא!!!" היא צרחה וכיסתה את פיה, היא הביטה בדון במבט מאשים והתיישבה עליה.
"את הורסת לי הכל אחותי. לא היית כזאת בילדות." היא אמרה וחתכה את דון עם הסכין שבאור השחר העולה נראתה ירוקה.
"ראי הוזהרת, זו סכין רעילה. נחתכת שלושה פעמים, חמש פעמים ותמותי. נותרו לך רק שני הזדמנויות לחיות." הזהירה אותה המכשפה וחתכה אותה שוב.
"אופס, רק אחת." היא צחקקה ויצאה ליער, כאב ראש תקף את דון והיא נרדמה.
תגובות (2)
המשך!
יהיה ויש!