המכשפות מסיילם הדור הבא פרק 4

"את יכולה להסביר לי מה את רוצה ממני?!" צעקה דון על המכשפה המפחידה שעדיין בישלה את השיקוי המוזר שלה.
"לא. כי את כבר יודעת." היא אמרה והוסיפה משהו מוזר לשיקוי.
"אני אומרת לך בפעם המאה, אני לא רובין! תסתכלי עלי טוב, טוב." אמרה דון אבל המכשפה התעלמה ממני ורק לאחר חמש דקות אמרה: "נחייה ונראה. כשהשלב האחרון בשיקוי, שלב האש התמידית, יגיע, אנחנו עוד נדע אם את רובין או משהו אחר."
"מה זה אש תמידית?" שאלה דון.
"את הקראת את זה מהספר בעצמך, אש תמידית זה הכוח השישי של המכשפה, זה הכוח החזק ביותר והמסוכן ביותר. בשביל בדיקה אנחנו צריכות עשרה נרות זהים, את תעמדי לפניהם ואם בתום עשר דקות הם ידלקו סימן שאת רובין." היא אמרה.
"ואם לא?" שאלה דון.
"אז תשרפי למוות!" צחקקה המכשפה וחזרה לשיקוי.

ניר מעד על פלגי מים, טיפות הדם נאבדו לו לפני עשרה מטרים והוא ניסה כל מסלול אפשרי במשך חמש שעות כמעט, הוא נאנח כשראה טיפת דם במרחק עשרה מטרים ממנו על סלע ואחת אחריה על עץ.
"תודה על הדם פריק חוטף אחיות." הוא זימר לעצמו שיר מטופש מהמשפט הזה ומיהר הלאה.
"היי, תיזהר ילד!" הוא נתקל בזקן בן מאה בערך.
"מתנצל." מלמל ניר.
"הו, זה בסדר. אתה רוצה ממתק?" חייך הזקן חיוך מרושע.
"לא, לא ממש. אני רק מחפש את אחותי." אמר ניר שנבהל טיפה ומיהר להמשיך הלאה.
כשהוא סובב את ראשו לאחור הוא ראה את הזקן קורע לשניים בציפורניו אייל מסכן ושותה את כל הדם שלו, הזקן חייך אליו חיוך מפחיד.
"הצילו!!!" צרח ניר וברח משם כשהפה מלא הדם של הזקן רודף את מוחו ולא עוזב.
"ניר?!" הוא שמע צרחה, זה הזכיר לו מישהי אבל לא את דון.
"עמי?" הוא שאל וראה את עמי, לבוש בגדי ציידים, מתקרב אליו.
"שלום ניר, למה צעקת?" הוא חיבק אותו.
"אני חושב שרק הזיתי. מה אתה עושה פה?" שאל ניר.
"מחפש את דון. אני לא מתכוון לחכות חודשיים." הוא אמר וזירז את ניר להתחיל ללכת ושאל: "ואתה?"
"אני אותו הדבר."
"אם כך אנחנו צוות. בוא נזוז. אני עוקב אחרי הדם כבר כמה שעות." אמר עמי והם התחילו לעקוב אחרי נתיב הדם מחדש, ניר תהה אם זה לא הדם של הזקן שהם עוקבים אחריו.