לחיות את החלום

זה היה עוד יום חם בבוורלי הילס, עמדתי בתור לאודישן שכל כך רציתי להתקבל נגנית גיטרה בלהקת coldplay, כמה שרציתי את העבודה הזאת. אז שם עמדתי עם גיטרה על גבי מהרהרת אם אתקבל או לא, אך מה הסיכויים שאתקבל ? כל כך הרבה אנשים מנסים ולא מצלחים, וגם, למה שיעסיקו ילדה בת 19? כמעט החלטתי לוותר עד שלפתע קול העיר אותי ממחשבותיי "הבא בתור" הוא קרא, זה היה תורי . הייתי בלחץ אטומי, כל מה שרציתי להגיד ברח לי מהראש . נכנסתי לחדר וסקרתי אותו בעיניי, היה זה חדר פשוט שבמרכזו הוצב כיסא גבוה, מיקרופון ושולחן, שמאחוריו ישב הבוחן, הוא היה בחור נאה כבן 20 לפתע אמר : "שלום את בוודאי אליסון גרינדיי, הבת של בילי גרינדיי כמובן, נעים מאוד, אני "זאק אמסטרונג."אמר. " נעים מאוד, אתה בנו של מנהל הלהקה נכון?" אמרתי והושטתי את ידי. וחיוך נפרס על פניי. "כן, אני הבן שלו, וזה לא כיף גדול, אבל זה לא הנושא, אוקי, בואי נראה מה את יודעת"אמר בנעימות. התיישבתי על הכיסא הוצאתי את הגיטרה ואת מחברת התווים "מה בחרת לנגן?"שאל."אני אנגן את yellow של coldplay כמובן." עניתי בגאווה. התחלתי לנגן, ותוך כדי שרתי קצת מהמילים, השיר הזה היה מאחד השירים האהובים עליי. כשגמרתי לנגן זאק מיהר להגיד "וואי, את מנגנת נורא יפה, ויש לך קול לא רע בכלל !" וחייך בחביבות . "תודה רבה." עניתי. " בואי שבי, נדבר קצת" אמר . קמתי מהכיסא והתיישבתי על הכיסא שמולו. "אז מה מביא אותך לפה ? להבחן להיות הנגנית גיטרה בלהקת coldplay . את הרי בתו של בילי גרינדיי, מנהל להקת greenday." "אולי אני בתו, אבל אני רוצה שיכירו אותי בזכות מי שאני ולא בזכות הוריי, ואני מבקשת שזה לא ישפיע על ההחלטה אם אתקבל או לא ." עניתי בגאווה משולבת בכעס . "אני לגמרי מבין ומסכים איתך, אני שונא את זה שאנשים מכירים אותי בזכות הוריי ! אין ספק שנחליט אם תתקבלי אך ורק לפי הכישרון שלך. אנחנו נודיע לך בהקדם האפשרי אם התקבלת." "תודה רבה." עניתי ויצאתי עם גב זקוף משאירה את זאק מאחור, וכל עיניי הנבחנים נועצים בי עיניים .
לפתע שמעתי קול מחריד "אליסון לוסי גרינדיי ! אני הולכת למכולת ושאני חוזרת אני רוצה אותך למטה !!" הקול אמר, והתעוררתי בפתאומיות מטריקת דלת האיומה .