יומנה של קלאריס ריד: פרק 2!

שנת 1991, יום שישי, 12.6

כמובן שצדקתי- לבשתי את השמלה הלבנה עם הסרט הורוד. זה היה כזה ברור- אני תמיד חייבת להראות כמו מלאכית חמודה שאין בה כל רע. באמת- לפעמים מתחשק לי להרוס את כל הבית בשביל שיפסיקו להכריח אותי להיות עם התדמית הזו. או, כן. והייתי עושה את זה עם השמלה הכי יקרה שלי- הורודה עם החגורת פנינים והיהלום שמאחוריו סרט. למרות שבעצם, היא ממש יפה, אז אני יעשה את זה עם שמלה אחרת. האורחים האלה היו ממש מעצבנים. אם אני זוכרת נכון- כי ממש לא הקשבתי להרצאה של ההורים שלי- יש להם קשר כלשהו למשפחת המלוכה. נראה לי שהבת שלהם היא החברה של בנו של האח של המלך או משהו כזה. אלוהים יודע. אורחים מסקרנים, הא? אז זהו, שלא. הם רב הזמן פטפטו עם ההורים שלי על עניינים פוליטיים משעממים וחוץ מכמה שאלות טיפוסיות כמו : "איך בבית הספר?", "מה שלומך?" ומשפטים עם חיוך מזויף כמו: "איזה שמלה מדהימה!", "איזה יפה את!", "השמלה ממש מחמיאה לתווי הפנים שלך" וכל מיני שטויות מטופשות אחרות. אני לא מבינה למה אני חייבת להיות מלאך- אני בסך הכל ילדה בת 8. אני אפילו כבר לא אוהבת ורוד! ברור, ההורים שלי לא טורחים לשאול, ולכן הם לא יודעים, אז יוצא שרב הבגדים שלי הם ורודים (כל הגוונים)/לבנים/ כחול בהיר/ סגול בהיר ועוד בהירים. אין לי אפילו שמלה שחורה למקרי אבל- יש לי אפורה בהירה, ויש לי רק שמלות. אפילו לא חולצה אחת וחצאית אחת. הגזמה, לא? אני באמת לא מבינה מה רוצים ממני. באמת ובתמים. קסנדרה, העוזרת האישית שלי קוראת לי. מה עכשיו?

חזרתי. היא רצתה לדעת איזה כתונת-לילה אני רוצה ללבוש לשינת הצהריים שלי. בחרתי בסגולה הבהירה עם הסרט הורוד שמקיף אותה ועליו חדי קרן קטנטנים לבנים והקרן בצבעי הקשת. כתונת-הלילה האהובה עליי מאז ומתמיד. כמובן שעקב גילי, הכי מתאימה היא הירקרקה (והבהירה) עם הכתובת "big girls sleep well", שקיבלתי מחברה שלי. ההורים שלי פשוט די בטוחים, כנראה, שאני בת חמש ולכן קונים לי רק דברים ורודים, בהירים וילדותיים. בגילי אני חושבת שמגיעה לי שמלה בצבע לא בהיר. לא כהה- אבל לא בהיר. באמצע. ועכשיו, בגלל שאני מתה מעייפות עוד שנייה אני הולכת לישון. כתיבה היא מעייפת, גם אם היא על הרגשות שלך, אז רק עוד כמה מילים: היום חברה שלי ואני רבנו כי היא חושבת שאני שוויצרית. אני ארחיב שיהיה לי כח, כנראה מאוחר יותר, כי אני הולכת לישון צהריים.

טוב- הבטחתי פירוט, ואני גם אקיים. חברה שלי שקוראים לה אלכס ראתה שהיום, למרות שאתמול היא סיפרה לי שסבא שלה גוסס וימות בבקר, באתי עם שמלה ורודה. הסברתי לה שלא אני בחרתי את השמלה- אלא קסנדרה היא שבחרה, אך היא אמרה שהייתי צריכה להתנגד ואז היא התחילה לקרוא לי "מפונקת" ו"שוויצרית" ו"לא אכפתית", ועוד כל מיני. בניגוד לבדרך כלל- היא עדיין לא באה ואמרה שהיא מצטערת ושפשוט היא התעצבנה באותו הרגע. קוראים לי מלמטה. אולי זו היא.

זו הייתה היא. דיברנו המון זמן, וברור שחזרנו להיות חברות, ואפילו יש לנו עכשיו צמידים כאלה של חברות. שלי לבן וורוד (היא מאמינה שאלו הצבעים האהובים עליי) ושלה תכלת ולבן, ולשתינו יש תליון של חצי לב ושמחברים כתוב "b.f.f" שזה קיצור של "Best friends forever". טוב, אני חושבת שאלך לישון, כי כבר מאוחר.