פתאום ביום אביב -פרק שלושה עשר

החתונה הייתה מרגשת. עמדנו שנינו מתחת לחופה ביום קיץ חמים ונעים בגינה הצנועה של ביתנו.לא הזמנו הרבה אנשים ..החתונה הייתה פשוטה וצנועה ..יוסף ואני מחזיקים את ידיים מביטים אחד לשני בעיניים. רק לפני חודש ומשהו עוד היינו חברים ועכשיו כמעט בעל ואישה .
החלטנו להתחתן כמה שיותר מוקדם בגלל ההיריון לסיים זאת לפני הלידה. ההכנות לחופה היו מרגשות . עידה אימי המאמצת תפרה לי שמלת כלה לבנה ויפה .כפפות עדינות לידי והינומה מהממת . קניתי סנדלים לבנות לרגליי .ויוסף לבש חליפה לבנה עם עליונית שחורה מכנס שחור נעליים שחורות לרגליו ממש חתן קלאסי.גם את החליפה תפרה אמא..
הנה הגיע יום החתונה כולנו נרגשים ומאושרים.דיאנה הייתה לי לשושבינה ויורם אבי המאמץ היה נשאי הטבעות. הלכנו יד ביד שידי השמאלית אחוזת זר ורדים וידי הימנית את ידו הרכה של יוסף .הגענו אל מתחת לחופה והרב מקדש אותנו.
והנה יוסף מברך ועונד על אצבעי את הטבעת . שוב ברכות ואז הגיע חלק שבירת הכוס .
חשתי בחילה חזקה מההתרגשות וההיריון .עוד רגע אנחנו בעל ואישה ..עוד רגע הוא שוב את הכוס..יש לי בחילה ואני מחווירה אני עומדת להקיא את כל מה שניסיתי לאכול בתקופה האחרונה ..
למזלי עברתי את החופה בסדר והנה יוסף שבר את הכוס.כולם שמחו וצהלו.יוסף נישק אותי..
וכולם הגיעו לנשק אותנו ולתת ברכות ..
"אני לא מרגישה טוב"אמרתי ליוסף בעודנו מתחבקים
"מה קרה אהובה?"שאל בדאגה
"ההריון..יש לי בחילה ..אני חושבת שאני עומדת להק.."לא הספקתי להגיד את שאר המילה וישר רצתי אל השירותים בביתנו..עידה רצה אחריי והחזיקה לי את השיער והביאה לי כוס מים
"יהיה בסדר ילדתי..זה רק מההריון.."אמרה
"אין לי כבר כוח לבחילות האלה אמא.."אמרתי
"צריך להודות לפחות שאת יכולה להרות !אחרי מה שעברנו לא בטוח שהיית יכולה להרות"חייכה והובילה אותי לחצר הבית לנשום אוויר
"את צודקת אמא..לזה אני מודה..יצאנו בנס כולנו..בעיקר ממחנה ההשמדה טברלינקה.. לא היה לנו סיכוי..אבל ניצלנו ."הרגשתי דמעות אושר על לחיי ועידה חיבקה אותי
"ברוך ה'"לחשה לי
המשכנו את החתונה חשתי יותר טוב לאט לאט..הצלחתי לאכול מעט.המזל שסופסוף יש אוכל אני בכל זאת צריכה לאכול בגלל העובר הזהיר .. אחרי החתונה מאושרים נסענו לירח דבש ..ומשם נותר רק לחכות ללידה ..בתקווה שהכל יהיה בסדר ..