כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק 16
פרק 16
~נ.מ של מורין~ (חחח התגעגתי ללכתוב אתזה)
פתחתי את העיניים במאמץ. אני מרגישה כאילו ישנתי איזה שנה…
החדר היה נראה מטושטש איש מפחיד עם חלוק לבן שאל אותי משהו לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. איפה אני בכלל?!
״לי.. לירון?״ לחשתי במאמץ.
מצמצתי כמה פעמים כדי להעביר את הטישטוש. עכשיו ראיתי הכול ברור הייתי בחדר לבן עם מלא מכשרים כאלה. עדיין לא הבנתי איפה אני. אני זוכרת ששמעתי את הקול של לירון. אני זוכרת ש…
בדיוק הדלת נפתחה והוא עמד שם. הוא היה נראה מודאג ובאותו הזמן שמח.
הוא רץ אליי וחיבק אותי.
״לי… לירון.. אתה מכאיב לי…״ לחשתי והוא ישר הרפה.
״חיימשלי כבר שחשבתי שאיבדתי אותך.״
הוא לחש והחזיק לי את היד חזק כאילו הוא פחד שאני יעזוב אותה.
״אני… מה קרה..? איפה אני?״ שאלתי
״מורינוש!!!״ הדלת נפתחה ואופק צרחה מהתרגשות היא רצה וחיבקה אותי.
״מפגרת שלא תעזי להפחיד אותנו ככה יותר בחיים!״ היא צעקה עליי.
״תראו מה התעוררה״ מאי נכנסה לחדר וחיבקה אותי גם
חייכתי עדיין לא הבנתי על מה כולם מדברים.
״אני חושב שאנחנו צריכים לתת לה קצת זמן״ לירון אמר והסתכל על מאי במבט כועס. היא בתגובה רק משכה בכתפיים והלכה ואחרייה גם אופק.
״נסיכה שלי הרופא אמר שאת צריכה לנוח. מחר ישחררו אותך הביתה ואני יספר לך הכול.״ לירון אמר נתן לי נשיקה קצרה על השפתיים ויצא.
ואני שכבתי שם על המיטה מבולבלת לא מבינה מה קורה ואיך הגעתי לפה בכלל.
תגובות (6)
לאלא אל תפסיקי לכתוב,סיפור מושלם תמשיכי
תמשיכייי
תמשיכיוש
אל תפסיקיי !!! הסיפור מושלםם!
אני חושבת שאת צריכה לכתוב פרקים יותר ארוכים…
תמשיכייייייייייייי
אל תפסיקי!! ותמשיכי כבררר