בית ספר למרגלים פרק 9

והתחלנו לירות במטרה…
ירי אחר ירי שנינו פגענו בול במטרה ואז יריה אחת שלי התפקששה אומנם פגעתי בקרטון דמוי אדם (במטרה) אבל פגעתי לו ברגל, אוף זה טעות של טירונים אני לא מאמינה שזה קרה לי.
"יש "אמר עמית.
"דמאט אוף. זה לא קורה אני לא מאמינה שהפסדתי" אמרתי.
"אז מתי את רוצה שנצא"שאל שחיוך גדול מרוח לו על הפנים.
"נצא אחרי המשימה עוד 3 ימים או משהו כזה" אמרתי מבואסת , לא מבואסת מכך שאני יוצאת איתו לדייט אלה בגלל שהפסדתי אני שונאת להפסיד, אני לא מפסידה.
"אני עדין לא מאמינה שהפסדתי" אמרתי.
"לא נורא את יוצאת איתי אז זה מפצה על ההפסד שלך"אמר מחויך. והעפתי לו אגרוף בזרוע…

למחרת דיברו איתנו שוב פעם על המשימה ועברו איתנו על מי עושה מה וכל זה.
עשו לנו שוב כל מיני תוכניות אימון אחרי הכל המשימה הגדולה מחר וכולם צריכים להיות בכושר.

הלכתי לחדר מותשת נכנסתי להתקלח ….
יצאתי מהמקלחת וראיתי את אליס יושבת על המיטה וניראתה עצבנית ועצובה בו זמנית.
"הי מה קרה"שאלתי את אליס והתישבתי לידה במיטה.
"אה הי… "אמרה מבלי אפילו להסתכל עלי.
"מה קרה לך אליס את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל"אמרתי .
"את זוכרת שסיפרתי לך שאני מחפשת את מי שרצח את הורי מול עיניי לפני שנתיים" אמרה.
"כן אני זוכרת"אמרתי במבט מלא דאגה
"אז היום ראיתי את הבנאדם הזה עקבתי אחריו ביררתי פרטים עליו וגיליתי"אמרה והתחילה לפרוץ בבכי חיבקתי אותה , אליס היא הבנאדם הכי שמח בעולם כאב לי כל כך ליראות אותה בוכה.
"מה גילית" שאלתי אותה בעודי עדין מחבקת אותה.
"גיליתי ש..שהוא…. "