אמון הוא כמו מראה

"תניחי את הסכין" הוא אומר,
וחושב כיצד לצאת מהתסבוכת.
"שמעתי שהדרך הכי מהירה לליבו של מישהו,
היא לדקור אותו בחזה"אמרתי מתעלמת מבקשתו.
"אתה חושב שזה נכון?"שאלתי אותו ועל פניי חיוך עמום.
"אני מניח שכן" הוא אמר "אך, לא תוכלי להישאר
בליבו זמן רב לפני שיחדל לפעום" הוא אמר,
מנסה להניע אותי מהחלטתי.
"אבל העיקר הוא שהייתי שם" אמרתי במתיקות וליטפתי את לחיו.
"אבל את שם כבר זמן רב"הוא אמר, מנסה לשכנע אותי כי זו האמת,
אך ראיתי את השקר בעיניו.
"שקרים לא יביאו אותך רחוק" אמרתי והעברתי את הסכין
על גרונו.
"אבל דיבורים כן" הוא אמר ותפס את המספריים לצידו
וניסה לתקוף אותי.
"באמת?" שאלתי בשעשוע "אתה תוקף אותי עם חתיכת פלסטיק שלא יכולה
לגזור אפילו נייר?" אמרתי והפלתי אותם מידיו.
"בואי נדבר על זה"הוא אמר ולקח צעד אחורה.
"את יודע, אמון הוא כמו מראה" אמרתי ובחנתי את הסכין.
"ברגע שאתה שובר אותם, אתה יכול לדביק אותם" הוספתי
"אך הסדקים תמיד יראו" הסכין הבהיקה כאשר זרקתי אותה אל עבר גרונו,
"ואתה ידידי, שברת את המראה"