התנצלותי הכנה,נסיכה

"התנצלותי הכנה, נסיכה" הוא אמר ועיניו אינן
מביטות בי.
"על מה אתה מתנצל?" שאלתי בהיסח דעת, לא מודעת
שפה האושר שלי מסתיים.
"על הנשיקה" הוא אמר בהפתעה, כאילו,
לא מבין איך זה יכול להיות בסדר מצידי.
הרי אני בת מלוכה, והוא, לא אציל בעליל.
"אל לך להתנצל על כך" אמרתי ועל פניי חיוך ילדותי,
מסרבת לתת לרגע להיהרס.
"מכיוון שאם אתה מתנצל על כך, זה כאילו עשית דבר לא טוב ואסור"
הוספתי, מדברת על זה כאילו זה דבר יום יומי.
"ואין דבר רע בנשיקה, הלא כך?"אמרתי וחייכתי לעברו,
כאילו הכול בסדר.
"בנשיקה בן שני אנשים, אין דבר רע" הוא אמר ופניו קדרו
"אך אנחנו לא שני אנשים, נכון?" הוא אמר והביט לכיווני.
"אם אני לא בת אנוש אז מה אני?" שאלתי אותו בשעשוע.
"את אלה" הוא אמר בחיוך, שוכח את נושא השיחה המקורי.
"אם כך, גם אתה אל" אמרתי בנחישות.
"מה שהופך אותנו לשווי מעמדות והופך את הנשיקה בינינו לחוקית"
אמרתי והתקרבתי אליו.
"כרצונך, אלתי" הוא אמר והצמיד את מצחו למצחי,
נותן לי לנצח בשלב זה,אך עיניו לא שוכחות לספר לי,
שזה לא הסוף ולא המכשול היחיד.