בית ספר למרגלים פרק 8

יצאתי מהחדר והלכתי למטווח מקורה (זה מתקן כזה שמיועד לאימונים ולתרגול בירי ).
שמתי את האוזניות לקחתי את האקדח והתחלתי לירות בדמות האדם שעשויה מקרטון.
יריה אחר יריה פגעתי במטרה , בדיוק בראש. היתי כל כך מבולבלת ועצבנית , והמשכתי לירות שלא שמתי לב שמשהו נכנס.
"לינוי… לינוי" אמר עמית אך לא שמעתי אותו בגלל הרעש של היריות ,ובגלל שאני אם האוזנויות האלה שלא שומעים כלום איתם.
הרגשתי פתאום שמשהו נוגע בי בכתף נבהלתי לרגע והאקדח כמעט נפל מידי.
"ידפוק הבהלתה אותי"אמרתי לו אחרי שהורדתי את האוזניות וראיתי שזה הוא.
"חחח סליחה "אמר והוסיף אחרי שראה את המטרות המחוררות "קליעה יפה"
"סולחת ואני יודעת"אמרתי.
"למה ברחת"שאל עמית.
"לא יודעת אני פשות לא יודעת"אמרתי.
"אוקי. רוצה לצאת לאיזה סרט או משהו" שאל עמית מחויך.
"ישר ולענין אה "אמרתי.
"ככה זה איתי "אמר.
"לא ניראלי" אמרתי.
"למה" שאל לא מבין.
"לא יודעת "אמרתי.
"יש משהו שאת כן יודעת"אמר.
"סתום"אמרתי מיואשת.
"אני יסתום אם תצאי איתי" אמר.
"לא יקרה" אמרתי.
"אוקי אז אני פשות יחפור לך"אמר.
"אוף איתך" אמרתי.
"יודעת מה אם אני יצליח לפגוע במטרה יותר טוב ממך את תצאי איתי לדייט"אמר מתגרה.
"ואם אני יצליח לפגוע במטרה יותר טוב ממך אתה תסתום ל24 שעות!"אמרתי מתגרה גם כן.
"סבבה מתאים לי"אמר.
"אז שנתחיל "אמרתי.
"נתחיל" אמר ולבש את האוזניות לקח אקדח ואני שמתי את האוזניות לקחתי את האקדח גם כן והתחלנו לירות במטרה…….