כוכב נופל ~פרק 10~

~פרק 10~
המבנה היה לא יציב כלכך ושכחתי להיות זהירה.. בוםםם!!!

פתחתי את העניים, הכל היה מטושטש..ראיתי סוג של אור מטושטש מאיר הלוך וחזור פתאום הכל חזר אלי..כשאמרתי להדר ביי החלקתי והתרסקתי מאז אני לא זוכרת כלום..שעתי קול שלאט לאט התחזק; נועה, נועה את שומעת? "מה" עניתי. ראיתי את הדר, את אמא, את אבא, כמה ילדים מהחבורה ואז העניים שלי ראו:: גבר די גבוה, רזה עם עניים כחולות ושיער חום עם קוצים. שמעתי את אמא אומרת:' רון היא היתעוררה!!.. ופשוט חזרתי לישון.
—————————
קמתי, לא יודעת כמה זמן עבר אבל כנראה עבר הרבה זמן.. החדר היה ריק לא היה בו איש הרגשתי שאני חייבת לקום.. קמתי, יצאתי למיסדרון.. לא היה אף אחד. כאילו הייתי לבד בבית החולים. (דרך אגב הייתי בבית חולים) טיילתי בין החדרים, שום דבר, אני מודה שבאמת התחלטי לפחד. הייתי ממש מבולבלת אולי זה בגלל מה שקרה או אולי שעדיין הייתי חצי ישנה. או זה אולי כי הייתה לי תחבושת ענקית על הרגל והיה לי קשה מאוד ללכת עם קביים. אבל לא ממש הרגשתי את הרגל שלי, לדעתי היא הייתה מורדמת.. לא שמתי לב לאן אני הולכת ופתאום התנגשתי באיזה אישה לא ראיתי כל כך טוב ולא שמתי לב מי זאת.. אמרתי סליחה ושאלתי אותה איפה יש טלפון קרוב והיא ענתה לי:' אני שמחה שאת קבר לא כועסת עלי.. והטלפון הקרוב נמצא בסוף המסדרון. לא ממש הבנתי..- כועסת עלי?, אבל החלטתי להיות אמיצה ופשוט לשאול מי זה.. ( זה הרגיש לי ממש מביך..) שאלתי:' אני יודעת שזה קצת לא נעים אבל, מי זה?.. לא קיבלתי תשובה, היא נעלמה. החלטתי להמשיך בחיפוש אחרי הטלפון אבל פתאום שמעתי שיעול.. עקבתי אחרי הצליל לאורך המסדרון.. הוא נהיה יותר ויותר חזק ואז מצאתי את החדר ממנו השיעול הגיע, נכנסתי לחדר ולא תאמינו מי מצאתי שם!!!