האחד והיחיד

"תקשיבי, לכול אחד, יש את הבעיות שלו,
אז זה לא אמור לשנות לנו" הוא אמר ונשק לי קלות.
תמיד היה לו ריח נעים, סוג של ריח מתקתק כזה,
כמו צהריים עם שוקו חם ושלג מחוץ לחלון.
"אבל יש עוד בעיה" אמרתי לו ופקחתי את עיניי,
"ומהי?" הוא שאל בנהמה, מסרב לתת לרגע להתפוגג.
"הבעיות שלך נראות כמוני" פלטתי את המילים לפני שאספיק להתחרט.
"סליחה?" הוא אמר וקימט את מצחו.
"מה שאני מתכוונת הוא" נאנחתי לא הייתי בטוחה איך להגיד את זה
"הבעיות שלך, נובעות ממני" אמרתי תוהה מה יענה על כך.
"אם כך, אלו בעיות ששווה שיהיו" הוא אומר ונושק לי קלות.
"אתה יודע, אתה ממש לא מגיע לי" אני ממלמלת בין נשיקה לנשיקה.
"את אומרת את זה כאילו אני נטל" הוא אומר ושיערו מדגדג את פניי.
"ההפך הוא הנכון" אני אומרת ומגלגלת עיניים.
"את מוכנה פשוט להפסיק?" הוא שאל באנחה
"את הורסת את כול הכיף" הוא מלמל אל שיערי.
"אתה ידעת שאני הורסת שמחות עוד לפני שהתנשקנו לראשונה"
אמרתי, בגיחוך, זה היה המוניטין שלי ושמי הלך הרבה לפניי.
"כן, טוב, אז כדי לך להתפלל שלא יימאס לי ממש" הוא אמר ויכולתי
להרגיש כי הוא מחייך.
"ולך כדי להתפלל שאני לא אמצא מישהו שמתאים לי יותר"
אמרתי ושלחתי לעברו חיוך מתגרה.
"זה לא יקרה" הוא אמר ושיחק עם קווצה משיערי.
"למה לא?" שאלתי ולבשתי את משקפיו, אשר היו מיותרים לחלוטין כי הוא ראה
טוב יותר מנץ.
"כי אני האחד והיחיד שלך"