אני ורק אני- פרק 21

התעוררתי. .
הסתובבתי לכיוון שרועי היה בו. הוא לא היה שם,
קמתי וסרקתי את החדר, הוא לא היה בשום מקום. קמתי מהמיטה והלכתי לסלון , אמא שלי ישבה על הספה
"היי אמא"
"היי דניאל"
"מה השעה?" שאלתי, מבולבלת.
"שש וחצי וקצת"
"מה את עושה כאן כל כך מוקדם?" שאלתי אותה
"שחררו אותי מוקדם היום" היא ענתה
שתקנו לחצי דקה בערך
"בואי שבי לידי, דניאל" היא קראה לי
"אוקיי" ישבתי ואז היא נשמה עמוק
"זאת לא שיחה פשוטה דניאל, ואני צריכה שתקשיבי לי, אפילו אם אלו נושאים שמביך אותך לדבר עליהם"
אוקיי… נלחצתי
היא המשיכה: "את יודעת דניאל, המון אנשים, בעיקר אנשים בגיל שלך, היא תיקנה את עצמה
"כלומר, בן, ובת שנפגשים ואוהבים אחד את השני.. הם..-" עצרתי אותה
"וואו וואו, תעצרי פה" צעקתי, אין בי שום כוונה לשמוע שיחת פרפרים ופרחים עכשיו
"אני לא רוצה לדעת את הדברים האלה ובטח שלא עשיתי את זה עם רועי!!!"
היא נשמה לרווחה
"הוא הלך לפני חצי שעה דרך אגב" היא אמרה "אחרי שהגעתי ומצאתי אתכם מחובקים במיטה…"
"אמא!!!""
"סליחה…" היא חייכה
"טוב אני הולכת להתקלח" אמרתי לאחר שהסתכלתי עליה במבט מעוצבן
ונכנסתי למקלחת

—————————–
יצאתי מהמקלחת
"אמא איפה החולצה האפורה שלי?" צעקתי אליה ונכנסתי לסלון
והיא ישבה על הספה, ודיברה עם רועי!
הוא הסתכל עליי
ואז סרק את הגוף שלי
"רועיי!!" כעסתי עליו
"כן…,סלי..סליחה" הוא גמגם ואחרי משהו כמו חמש שניות הוא סוף סוף הפסיק לבחון אותי
"אני הולכת להתלבש" אמרתי והלכתי במבוכה לחדר.
שמתי מכנס טרנינג שחור, חולצה ורודה חלקה ומעליה איזה סווטשרט ישן ורוד שענק עליי.
הם שניהם הסתכלו עליי כשנכנסתי לסלון.
"מה?" שאלתי
"כלום… כלום…" הוא ענה וחייך אליי.
אמא שלי העבירה מבטים בין שנינו
"אתם… ביחד?"היא שאלה לבסוף
"דניאל, לא סיפרת לאמא שלך?" הוא שאל אותי
ועשה קול מצחיק כזה של מורה
"טוב, אני מבינה מזה שכן, אז.. מזל טוב לכם" היא חייכה אליי חיוך מזויף
ראיתי שהיא לא מרוצה מזה.
לקחתי מסרק שהיה על השולחן והתחלתי להבריש את השיער, לפרום את כל הקשרים.
"את רוצה לצאת החוצה דניאל?" רועי שאל אותי
"כן… אני יכולה אמא?" שאלתי אותה בקול מתחנן
"בטח, רק שימי כובע צמר, שלא תתקררי" היא ענתה, פתחה את העיתון והתחילה לקרוא
הלכתי לחדר שלי, לקחתי את הכובע צמר השחור הישן שלי, ניגבתי טוב טוב את השיער ושמתי אותו.
כשחזרתי לסלון, רועי כבר חיכה לי ליד הדלת
"זזים?" הוא שאל
"כן, בוא" עניתי לו, נפרדתי מאמא שלי ולקחתי את ידו., ירדנו ביחד לספסלים שמול הבית שלי.
"אז…" התחלתי
"כמה בושות אמא שלי עשתה לך?"
"מאיפה להתחיל?" הוא צחק
"היא דיברה איתי בהתחלה על יחסי מין בטוחים, ואז על איך שאנחנו צעירים מדי לדברים האלה, ואז על כמה שחשוב לה שאני לא אפגע בך" הוא צחק
השפלתי את ראשי, מה עובר לה בראש?!?!, ככה היא מפחידה את החבר שלי?
"כן… טוב זאת אמא שלי…" חייכתי אליו בהשלמה
"טוב, ממש נבהלתי שהיא הקפיצה אותי מהמיטה שלך" הוא אמר ושם את ידו על כתפי בחצי חיבוק
שמתי את ידי על ראשי
"אוי ואבוי לי" אמרתי "היא תדבק אלייך עד שהיא תהיה בטוחה שאנחנו הולכים להתחתן ולחיות באושר ועושר לנצח"
שיט, מה?, מה אמרתי עכשיו?!? מה אני מפגרת?!?, מה אני מדברת איתו על חתונה?
הוא הסתכל עליי "חתונה מה?" הוא שאל "ועוד חיים באושר ועושר" הוא גיחך
"יופי באמת, תצחק" כעסתי עליו
"מצטער, זה דווקא נשמע די נחמד"
"בטח, כאילו שאני יתחתן איתך!" צחקתי עליו
"סליחה מאמי, אבל אני כבר מאורס!"
"יואו באמת? מזל טוב!, מי בת המזל הרע?" שאלתי בצחוק
"עדי"
"וואו אחלה בחירה, לא הייתי הולכת לא על פחות ולא על יותר מזה" צחקתי ממש
"אני פשוט לא הייתי בוחר אותה בכלל" הוא חייך ואז התחלנו לצחוק
התיישבנו באחד הספסלים
והחזקנו ידיים
"אז למה באת בשעה כזאת מאוחרת?" שאלתי אותו
"טוב, אהה" הוא נראה נבוך, "הלכתי בלי להודיע לך, ולא רציתי שתילחצי או משהו"
חייכתי אליו ושמתי את ראשי על כתפו
"דווקא הולמת אותך המגבת" הוא צחק
"סתום!!!" צעקתי עליו בצחוק
"תכריחי אותי" הוא חייך את החיוך הערמומי הזה שלו.
הוא התקרב אליי
ונישקתי אותו, משהו כמו 20 שניות, טיפה נסחפתי יותר מדי…
התנתקנו אחד מהשני
"עכשיו תסתום" אמרתי
"הוא סגר את הפה, ועשה תנועה של סגירת הפה עם מפתח והשליך אותו לצד
"יופי, קצת שקט" גיחכתי,
הוא מצדו התקרב ונישק אותי שוב, ניסיתי להתנתק ממנו אבל לא הצלחתי,
התפשטה בי חמימות נעימה כזאת, כרכתי את זרועותי סביב צווארו,
התנשקנו נשיקה ארוכה ולוהטת, שכל מי שיראה אותה פשוט ידע שזאת נשיקה של אהבה ותשוקה אמיתית.
"חיכיתי כל האחר צהריים לנשיקה הזאת" הוא אמר ובקושי התנתק ממני, פנינו היו צמודות מאוד
חייכתי אליו חיוך מתוק,
"אנחנו מתנשקים יותר מדי" אמרתי, והרגשתי שזה נכון, למרות שאני בקושי מצליחה לעצור את עצמי כשאני מתנשקת איתו
"לי אין בעיה עם זה" הוא אמר וקרץ
"אבל תודה שברוב הזמן שלנו ביחד אנחנו מתנשקים" אמרתי לו
"אני מודה שאף פעם זה לא מספיק לי"
"מצטערת שאתה צריך להסתפק בחברה שמנשקת אותך רק שעתיים וחצי ביום" התנצלתי בפניו בצחוק ונשכבתי על הספסל, ככה שהראש שלי היה מונח על ברכיו.
הוא הסתכל עליי במבט אוהב,
"אני לא התפשרתי ואני מאוד מסופק, ואת ללא ספק הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" הוא נשמע כלכך רציני.
הסמקתי, מה אני אמורה לענות על זה?
הוא הרים את מבטו ממני ובהה בבניינים.
אני בהיתי בו, וביופי שלו, וחשבתי לעצמי כמה שאני אוהבת אותו.
ואני יודעת שאני אוהבת אותו, בכל ליבי…
"צריך ללכת" הוא אמר
"כבר מאוחר".
קמתי ממנו, ואז קמנו מהספסל שנינו ביחד.
התקרבתי וחיבקתי אותו
"מגיעה לי גם נשיקה עם זה אני חושב" הוא אמר וחייך אליי את החיוך המדהים שלו.
הדבקתי לו נשיקה רטובה על הפה, התנתקתי והסתכלתי עליו מקרוב,
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו ועיני ברקו
"אני אוהב אותך גם" הוא אמר ועיניו ברקו מאושר
נפרדנו וכל אחד פנה לביתו שלו

5 תגובות ממשיכה