הזדמנות- פרק 1

מנקודת המבט של עמית:
בעבר הלחיצו אותי שכיתה י"א הולכת להיות כיתה קשה. אני כבר חודשיים בה ואני לא ממש רואה את הקושי. אולי זה בגלל שאני כבר רגילה לעשות בדיוק מה שמצפים ו/או פשוט רגילה למערכת. בכל כיתה י' למדתי איך לסדר את המערכת ככה שהכל יהיה מסודר ומאורגן, כדי שאני אוכל גם לנשום בין לימוד לדבר כזה ללימוד לדבר אחר. כיתה י"א התחילה לי מאוד ברגוע. אח שלי, אילון, הוא שמיניסט עכשיו בבית הספר בו אני לומדת. יש בינינו קשר שהוא לא מובן מאליו. תמיד הייתי אחותו הקטנה והוא תמיד דאג לי, תמיד טוב לנו ביחד ואנחנו תמיד מוצאים את הזמן לבלות ביחד למרות כל השעות. לו באמת יש שנה קשה. מעבר לזה שזו שנה שבה הכל מסתיים אני חושבת שהלחץ הוא הרבה יותר גדול אצלו. אני מנסה לעזור לו להתמודד עם כל מה שקשה, זה לא ממש קל. אני מנסה להיות שם בשבילו למרות שהוא מרגיש שהוא מסתדר לבד. חשוב לי להיות שם בעיקר בשבילו- הוא מעל כולם, מעל כל החברים שלי.
במשך הזמן ששנינו גדלנו יצא לי להכיר את מרבית החברים הטובים שלו. את חלקם אני אוהבת, גם הם מתייחסים אליי כאחות הקטנה שצריך לשמור עליה אבל לא שוכחים גם להחמיא או לצחוק ביחד איתי. כשאתה מתחבר עם שמיניסטים אתה מרגיש אפילו יותר מגניב מקודם. מנגד יש גם את האלה שאני אף פעם לא אהבתי ולא הבנתי למה אילון מסתובב איתם. אילון לא היה כמוני בלימודים, הוא לא מהחרשנים האלה, אבל אי אפשר להגיד שהוא תלמיד גרוע. אני באמת מאחלת לאח שלי שתהיה לו את ההצלחה הכי גדולה שיש בשנה האחרונה בתיכון.
"היי את איתנו?" שאלה אותי אחינועם בשיעור. אחינועם היא החברה הכי טובה שלי.
"בטח בטח אני כאן. הכל בסדר?".
"הם עומדים להיכנס.." היא אמרה בציחקוק קל.
"נו תעשי לי טובה, חצי מהם שורצים לי בבית על ימין ועל שמאל, להיות תקועה איתם בעבודה זה לא מה שבאמת מעניין אותי עכשיו".
"מה אם יפול עלייך איזה חתיך? לכי תדעי נו.. יא קטנת אמונה בטוח תקבלי אחד שווה גם מי לא ירצה ג'ינג'ית כמוך?!" אמרה אחינועם בצחוק. אני פשוט אוהבת את הילדה הזו. תמיד יש בה פרץ נוסף של התרגשות, תמיד היא מאושרת, תמיד טוב לה. אני חושבת שהיא תמיד הייתה בשבילי מודל לחיקוי, מאז שאני מכירה אותה שזה אפילו לא חברות ילדות, זה כולה כיתה ז' בחטיבה.
ואז הם נכנסו. ככה עמדו חבורה של שמיניסטים מול חבורה של שביעיסטים שישבו בכיסאות שלהם. באופן כללי הפרויקט הזה היה אמור לגבש בין כיתות י"א-י"ב וגם כדי להפיק משהו באמת נחוץ הקשור להתנדבויות. בית הספר שלי לא מאמין במחויבות אישית בכיתה ט', הוא תמיד עושה פרויקט זוגות של כיתות י"א-י"ב. בעצם לכיתות י"ב זו הפעם השנייה שהם עושים את הפרויקט הזה, מעניין לשמוע איך היה פעם קודמת. אח שלי לצערי הוא לא באותו מספר כיתה כמו שלי, ככה זה עובד. אנחנו בית ספר קטן, אבל הוא ב-2 ואני ב-1. כל י"ב1 באה אלינו, ו-2 הלכו למקבילה. לצערי הסיכוי לעבוד איתו הוא פשוט אפסי. אח שלי אבל היה תמיד ילד מקובל, ככה שהרבה מהפרצופים שבאו עם כיתה יב2 אני הכרתי. היו כמה שידעתי שאני פשוט לא רוצה לעבוד איתם אבל הייתה לי תחושה חזקה שאני אקבל דווקא אותם, חוק מרפי אוהב אותי.
אחינועם לעומתי צוותה עם אחלה חברת צות, מישהי ששמעתי מאח שלי שהיא באמת מתוקה ומקסימה. אחינועם נמצאת בתחילת הרשימה, ככה שלי כנראה ישארו הגרועים ביותר. הם עושים איזה הגרלה של שמות אני לא באמת יודעת.
"עמית רוזן" אמרה המחנכת שלי ואני הרמתי את ראשי, "את תעבדי עם.." היא אמרה ושלפה פתק מהכובע ממש כאילו אנחנו בכיתה ב', "אמיר שמעוני".
"מה?!" שמעתי את סיוון הפרחה של הכיתה צועקת, "הוא השותף שלי! זה לא בסדר! לא משתתפת".
"קחי אותו בכיף.." לחשתי לעצמי. אם יש מישהו שאני לא אוהבת בחבורה של אח שלי זה אמיר. ילד מגעיל ודוחה שלא מתייחס בכבוד לאף אחד חוץ מההורים שלו, לפחות להורים שלו יש לו כבוד. ליד ההורים שלו הוא מנסה לשחק אותה הילד הכי טוב בעולם, אני באמת שונאת את הילד הזה. ועוד להישאר תקועה איתו?! איפה אילון כשצריך אותו?! הוא בטח ידע איך להתמודד. הייתי חייבת לחייך חיוך קטן אל המורה כדי לקבל את הסכמתה ואז הסתכלתי על אמיר. הוא נשען עם רגל אחת על הקיר לא אכפת לו להרוס את הצבע על הקירות, לעס מסטיק והסתכל בעיניים חרמניות על הבנות שבכיתה. יכולתי להישבע שהוא עושה עיניים למישהי והן.. כולן נופלות לקסם שלו.
"כמה זמן יש לנו עד להגשה הסופית?" שאלתי את המורה.
"חודשיים" היא אמרה והפנתה את מבטה אל כל הכיתה, "ואני מצפה מכם לעבודות מעולות, אני מאמינה בכיתה שלי". זה מה שאני אוהבת, שדוחפים אותי קדימה ישר אל ההצלחה.
בצלצול אמרתי לאחינועם שאני הולכת לכיוון אילון והיא אמרה שבסדר ושנתראה עוד מעט בספסל הקבוע שלנו, בתקווה שהוא לא תפוס. הלכתי לכיוון כיתות י"ב כדי למצוא את אילון. בדרך ראיתי כמה חברים מוכרים ועצרתי כדי לשמוע מה נשמע.
"נחש" אמרתי לו כשהתקרבתי אליו. הוא ישב עם ידידה שלו בשם צליל בכיתה, גם אותה אני מכירה. היא מאלה שאף פעם לא גורמות לי להרגיש שאני קטנה מידי כדי להסתובב איתם, אותה אני ממש אוהבת. "נחש עם מי ציוותו אותי לעבודת התנדבות".
"הממ…" הוא ציחקק והפנה את ראשו לצליל שגם לה לא היה מושג.
"אמיר שמעוני".
"אה נו הוא גבר.." נאנח אילון, "את תסתדרי".
"אסתדר? אחד החברים שלך שאני הכי שונאת על הפלנטה".
"נו יא ג'ינג'ית עצבנית תתייחסי לזה כאל ידיד חדש, פשוט דברי איתו בפנאן ותנסי לעשות את זה הכי טוב שאת יכולה בלי יותר מידי בעיות. את אחת הבנות הכי חברותיות שאני מכיר, בשנייה את מסתדרת איתו".
"אתה חושב?".
"בטוח יא אחות. מתי את מסיימת? רוצה טרמפ?".
"יש לי עוד שעתיים. נתראה ליד האוטו?".
"סגור" הוא צחק, עשינו את הסיסמא המגניבה שלנו שהמצאנו פעם כשהיינו קטנים ועזבתי את כיתות י"ב.