לא יודע, חיים.

"מה את עושה?" הוא שאל והתיישב לידי.
"חולמת" עניתי לו והסתובבתי לעברו.
"שוב היא?" שאל לאחר שהציץ מהמרפסת.
"מי אם לא היא?" שאלתי בתבוסה והוצאתי סיגריה.
"את יודעת שזה לא בריא"הוא אמר, אך לקח אחת גם לעצמו.
"אין לי ממש למה לחיות" אמרתי אמרתי ומשכתי בכתפי.
"אל תתחילי עם זה" הוא אמר והביט אל עברה.
"להתחיל עם מה?" שאלתי ובחנתי את חפיסת הסיגריות.
"עם כול הקטע של הרחמים עצמיים" הוא אמר,
וחטף את החפיסה כך שאאלץ להסתכל עליו.
"מה, כמו העובדה שהאדם היחיד שעדיין מדבר איתו זה אתה,
ושהבחורה שאני מאוהבת בה, לגמרי לא יודעת על קיומי?"
שאלתי באדישות והרמתי גבה לעברו.
"הבנו שיש לך סיבה לשקוע ברחמים עצמיים,
אבל זה לא אומר שאת צריכה לעשות את זה"
הוא אמר אך קולו היה מעורער מעט.
"אתה היית עושה את אותו הדבר" אמרתי בנחירת בוז.
"כן, אבל אני לא דוגמה לכלום" הוא אמר וצחק.
"טוב, אז מה עכשיו?"שאלתי אותו,
"לא יודע, חיים"