Love Twins- פרק 44

כולם התאספו בחצר הקדמית של אחוזתו של לוציפר. "אני לא מאמין שבאמת הזמנו אותו לפה" לוציפר שתה קפה בעצבנות. "הוא היחיד שיכול לעזור לנו עם קלייר, אם היו לה רק את הכוחות של ההרס הייתי יכול לאמן אותה, אבל מכיוון שהגוף שלה מאוזן גם בחיים וגם בהרס, אין ביכולתי לאמן את שניהם" האדס ענה באדישות, מתעלם מהכעס של לוציפר, הוא היה רגיל אליו מאות ואף אלפי שנים. "למה לוציפר כל כך שונא את המכשף הזה?" קלייר וקיי הסתקרנו, לשניהם היה אותו מבט מסוקרן. האדס גיחך לעצמו, "יהם היו חברים פעם…אבל לוציפר לא יכול לשכוח את העבר" האדס נאנח, "לשכוח את העבר? מה קרה בעבר?" מיקוטו הצטרף לשאלות, הוא רצה לדעת יותר על אביו, הוא רצה לדעת מה עומד מאחוריו. "אני מעדיף לא לספר" לוציפר הביט במיקוטו בעיניו האדומות כדם, "אתה תמיד מעדיף לא לספר" מיקוטו מלמל בכעס, הוא שנא את העובדה שאביו לא מספר לו כלום, לא על איך הוא ואימו ניפגשו, 'בעצם, אני לא יודע כלום על אבא שלי' מיקוטו חשב בעצב. "מיקוטו, יש דברים שאני מעדיף שלא תדע, יש לי סיבה מוצדקת, הדברים שארצה להגיד לך אני אגיד, אבל העבר שלי, אני לא מוכן לחשוף לרוב האנשים" לוציפר נאנח, מנסה להרגיע את הבן שלו. "אני חי מאז שהעולם נברא, ושולט בגיהינום במשך מליוני שנים" לוציפר עישן במקטורת שלו, "אתה ממש זקן" רן צחקק. "ובכל זאת בכל שנותיו לא היו לו נכדים" הם שמעו קול מאחרויהם, קלייר הסתובבה, היא ראתה בחור כבן שלושים לחייו, בעל שיער כחול עם גוונים שחורים ועיניים סגולות. הוא לבש חולצה ארוכה וכחולה, ג'ינס בצבע שחור, ונעל מגפיים שחורות שהגיעו עד הברך. "הופתעתי שההודעה נשלחה מהמקום של לוציפר, ואז ראיתי שהאדס שלח" לוק גיחך, הוא הדליק סיגריה ועישן, מתוך פיו יצא עשן סגול. "אתה לוק?" קלייר הביטה בו במבט מסתקרן, "ואת בטח הילדה עם האבא הפסיכופט" לוק גיחך, הוא סקר את קלייר. "כמו שהאדס תיאר את המצב, אכן הגוף שלה מאוזן בשני הכוחות" לוק התיישב ליד לוציפר. לוציפר התרחק מעט במבט נגעל. "אתה שולט בשני הכוחות?" קיי הסתקרן, לוק הנהן בגאווה. שערו היה אסוף בצמה קטנה. "אני שולט בכמה כוחות בו זמנית, אני הרי המכשף הכי חזק בעולם" לוק גיחך, לוציפר הזיז את שפתיו למשמע המשפט האחרון, כאל מצטט אותו. קלייר צחקקה, לוציפר התנהג כמו ילד קטן. "בכל מקרה, היא לא נולדה עם הכוחות האלו, אז זו תהיה יותר בעיה לשלוט בהם" לוק נאנח. "למה?" קלייר הביטה בו, "מי שנולד עם כוחות יודע לשלוט בהם מגיל קטן, הוא מודע אליהם מאז שהוא נולד. את לעומת זאת, שהזריקו לך את הכוחות האלו, לא ידעת עליהם בכלל אז לא ידעת איך לשלוט. היית יכולה להרוג בן אדם באותה מידה שהיית יכולה להחיות" לוק אמר ברצינות, "כמה זמן יקח לאמן אותה?" לוציפר הרים גבה, למרות שניסה להתעלם מלוק, הוא לא יכל בגלל המצב. "אם הייתם מביאים מכשף רגיל, לפחות שנה או חודש. במיוחד כיוון שלא כל המכשפים בעלי הכוחות האלו, אבל משום שקראתם לי הייתי אומר שבוע בערך, תלוי עד כמה היא תתקדם" לוק חייך לעבר קלייר, "אני אעשה את המיטב" היא חייכה, "ואתה הבן של לוציפר? בעל העין האדומה?" לוק הביט במיקוטו, מיקוטו הנהן בשקט. "לוציפר, לילדים שלך אף פעם לא היו עיניים אדומות, כנראה שהוא מקרה מיוחד" לוק צחקק, "כמה שנים אתה חי בדיוק?" מיקוטו תהה. "הייתי אומר שאלף שנה פחות או יותר? אבל אני כבר לא סופר מאז היום הולדת שש מאות" לוק הביט בציפורניו הכחולות שצבע לא מזמן. "אבל, לא באנו לדבר על החיים הפרטיים של כל אחד, הגיע הזמן שאתחיל לאמן את קלייר" לוק התרומם בחיוך, "בואי קלייר" הוא אמר בזמן שהתחיל ללכת, קלייר שתרוממה במהירות ורצה כדי ללכת לצידו. "איפה קלייר תישן?" מיקוטו דאג, הוא ידע שאם רן יקח את קלייר איתו זו תהיה יותר מעמסה ואין מספיק חדרים, אך הוא גם לא רצה שקלייר תישאר לבד באחוזה המפחידה של אביו. "קלייר תישן כאן, לרן ולדייסון זו תהיה טרחה להביא עוד אורח הביתה, המשרתים שלי יכינו עבורה חדר נחמד" לוציפר חייך. "אל תעשה לה משהו טיפשי" מיקוטו וקיי אמרו יחד. "מיקוטו, קיי, אני לא סוטה, ובטח שלא פדופיל, אני לא אתחיל ובטח שלא אצא עם נערה בת שש עשרה" לוציפר גיחך, "זה לא מה שקרה עם קריסטינה, וטיאנה, ורין…" האדס החל להגיד כמה שמות של בחורות. "אל תתחיל עוד פעם האדס" לוציפר הביט בו בכעס, "קארין, טיילור, ג'קלין…" האדס התעלם והמשיך עם רשימת השמות. לאחר שלוציפר ניסה לשרוף אותו האדס הפסיק. "תתעלמו מהאדס, אני לא אפגע בקלייר, כי אני יודע שאתם כבר מאוהבים בה, אני לא אעשה כלום לבחורה שהבן שלי כל כך אוהב" לוציפר חייך, "אני מחשיב אותה כמו בת, אבל לא יותר מזה, מיקוטו, קיי, אתם צריכים לסמוך עליי" לוציפר הביט בהם בעיניים האדומות שלו. הם הביטו אחד בשני ולבסוף נאנחו יחד. "בסדר" הם אמרו. "ידעתי שתסכימו! קראו!! תכין בגדים לקלייר! וגם תפתח את החדר שהכנתי עבורה" לוציפר חייך בחביבות, "רגע, אתה תכננת כבר שנסכים?" מיקוטו אמר בכעס, "ידעתי שתסכימו" לוציפר גיחך ועזב את המקום לראות לשלום האימונים. "מיקוטו, תרחם קצת על אביך, הוא עושה את כל זה מתוך דאגה לך ולה, בנוסף, במשך האחד עשרה שנים האלו שהוא היה רחוק ממך, אף פעם לא ראיתי אותו כל כך שמח כמו עכשיו" האדס נאנח, הוא נעלם במהירות לעבר השאול.

דייסון הלך לעבר ביתו, הוא היה מותש אחרי המשימה בהצלת פין בפעם השנייה. הוא לא האמין שנתן לסם שוב לשמור על פין למרות הסכנות. 'מישהו שילם להם' דבריו של סם היו בזכרונו של דייסון. 'מישהו שילם להם הא? מי הבחור הפסיכופט שישלם להם כדי לחטוף את פין?' דייסון חשב, מביט בתחבושות שעטפו את ידו. "אתה יכול להפסיק לעקוב אחריי? שמתי לב אלייך ממזמן" דייסון הסתובב, הוא הביט בדמות הגבר בעל השיער החום והעיניים החומות, אוסטין. "כנראה שהשאלה ששאלתי את עצמי הייתה רטורית, אתה הפסיכופט היחידי שיכול לחשוב על לפגוע בפין" דייסון הוציא את אקדחו, אך לא כיוון, הוא חיכה. "פסיכופט? לא הייתי מגדיר את עצמי ככה" אוסטין גיחך "אומר הבחור שכמעט הרג את אמא שלו" דייסון אמר ברצינות. " למה שילמת למאפיה?" הוא אמר בכעס, זוכר את המראות הקשים שראה כשנכנס לחדר. סם היה מלא בדם ופין היה עירום ורועד. "הם אנסו את פין! והתעללו בו! אם לא היינו באים לשם! הוא היה מת!" דייסון צעק, "אתה טועה, רציתי שתבואו, כדי שגם אתם תמותו. אבל לא הייתי צריך לסמוך על המאפיה, בסוף שלושתכם יצאתם בשלום" אוסטין נשמע מאוכזב. "למה עשית את זה?" דייסון ניסה להישאר רגוע למרות הסערה שהתחוללה בראשו. "פין קרוב לקלייר, צריך להרוג אותו, אתם עומדים בדרכי באופן כללי, צריכים להרוג אתכם" אוסטין גיחך, הוא נשמע כאילו מצטט מישהו. "מה עם קלייר?" דייסון ניסה לשנות נושא, "לוציפר לקח אותה אליו, אחרי שהפריע לנו באמצע רגע…" אוסטין נראה מעוצבן מעט, "אתה ניסית…לא..אתה ניסית לאנוס אותה?!" דייסון הלך צעד אחורה, עיניו התרחבו בתדהמה. "אתה ולוציפר כל כך מגזימים בתגובות שלכם" אוסטין נאנח בייאוש. "בכל מקרה, כיוון שהבנתי שהמאפיה לא תעשה כלום בנוגע לזה, החלטתי לעשות הכל בעצמי, פין וסם כרגע מחוץ לתמונה, הרי הם בבועה של עצמם כרגע" אוסטין גיחך, הוא התקרב לעבר דייסון. "אז אתה מתכנן להרוג אותי?" דייסון גיחך, הוא כיוון את אקדחו לעבר אוסטין. "אתה הראשון, ואני לאט לאט אהרוג את כולם, אפילו את לוציפר" אוסטין צחקק, "אתה ממש טיפש אם אתה חושב שתוכל, לוציפר הוא האדון של הגיהינום, הוא חסין מכל פגיעה אפשרית" דייסון צחק. "תהרוג אותי, אבל תעזוב את פין וסם בשקט, הם לא קשורים בכלל לפרשייה הזו" דייסון הביט באוסטין ברצינות. "אם זה מה שאתה מבקש" אוסטין גיחך וכיוון את אקדחו לדייסון. "אתה לא מסוגל לירות בי, כי אתה יודע שזה יפגע בקלייר" אוסטין צחק, דייסון שתק. "אתה אף פעם לא תצליח במשימה שלך" דייסון צחקק, אוסטין ירה בביטנו של דייסון, הוא נפל על הרצפה מדמם בזמן שאוסטין נעלם מהמקום. 'לין, אני בא אלייך' דייסון חייך כשפלט דם מפיו. הוא הרגיש יד קרה מחזיקה בו רגע לפני שאיבד הכרה.